בלוג טיולי משפחות (ברגל ובאופניים)

היורד ליגור

2011-12-03T23:30:00.000+02:00

לפני שנה בדיוק תכננתי טיול למערת אצבע בכרמל.
ביום חמישי קיבלתי טלפון שבישר לי על שפרצה שריפה בכרמל. ממש במקום בו תכננתי לטייל.
מאז נמנעתי מלהגיע לכרמל (אם נתעלם מהביקור שלנו בפארק נשר).
העדפתי שלא לראות את העצים השרופים ואת הנזק הרב שנגרם.
השבוע אזרנו אומץ ונסענו אל ההר הירוק כל ימות השנה.

עומר על התותח במצפור אייזן

אמנם, את הטיול תכננתי באזור שלא נפגע מהשריפה אבל את הטיפוס לראש הכרמל עשינו דרך האזור השרוף.
מספר מילים על שם הטיול: "היורד ליגור".
משם המסלול עולה שישנו רק מסלול אחד היורד ליגור. בפועל ישנן מספר אפשרויות לרדת מראש ההר לקיבוץ יגור.
אני העדפתי לבחור במסלול מעט ארוך אך מתון מבחינת השיפוע וקל לניווט.
תחילת המסלול סמוך לרום כרמל (הנקודה הגבוהה ביותר על ההר) במצפור אייזן בעיספיה. מחנים את הרכב בפאתי עספיה ומשם יורדים לאורך שביל ישראל למצפור איזן.

נכנסים לשביל הכחול

המצפור נאה, מטופח ונקי ויכול להוות מקום נחמד לארוחת בוקר קלה.
ממשיכים על שביל ישראל עד לחניון נופש פעיל של גן לאומי הר כרמל. גם כאן ניכרת השקעה בטיפוח ונקיון. סיבה לא רעה לעוד עצירת נישנוש.
מכאן מתחיל הטיול האמיתי. נוטשים את המסלול הרחב והנוח ומתחילים ללכת בשביל צר (מסומן לסירוגין בכחול ובצבעי שביל ישראל). השביל אינו מגיע לשיפועים חדים מדי בזכות מספר סרפנטינות הממתנות את הירידה.

מטפסים "בג'ונגל" על ענף קטלב

התחושה היא של הליכה בג'ונגל. הצמחיה סוגרת מכל הכיוונים. לפעמים פוגשים ב"חלון" על השביל הנותן הצצה לכיוון עמק זבולון ואינדיקציה כלשהי לגבי קו הגובה ההולך ופוחת בהדרגה.
פגשנו בדרך בפריחת הכרכום וגם ראשוני הנרקיסים כבר הרימו את ראשם הלבן עטור הכתר הצהוב.

סך הכל הלכנו לאורך 5.700 ק"מ וירדנו מגובה של 500 מ' לגובה פני הים.

הסבר הגעה לתחילת המסלול: מצומת דמון נוסעים לכיוון עספיה. פונים שמאלה מהכביש הראשי בשלט הכתום "למצפור איזן". ממשיכים על כביש האספלט עד לסופו. ניתן להבחין בסימן שביל ישראל מצד ימין.

המסלול מסתיים באטרקציה בא-לגן. אנחנו, כמובן כבר היינו עייפים ורעבים מכדי לבקר שם אבל מבחוץ עושה רושם של יופי של מקום לילדים.

הזמנו מונית שלקחה את הנהגים חזרה למכוניות (אפשר מתחנת מוניות בנשר). עלות הנסיעה במונית כ-80 ש"ח.

טיול רגלי בנחל אוג תחתון

2011-11-26T23:27:00.000+02:00

עונת החורף מכונה אצלנו "עונת המדבר" וזאת בשל מזג האויר המאפשר טיול באזורי המדבר היפייפיים של ארצנו הקטנטונת.
הטיול לנחל אוג סומן אצלי כבר מזמן כטיול שצריך לעשות בעונת המדבר.
זהו מסלול לא ארוך אך מספיק אתגרי הכולל טיפוס בשלושה מפלים (10 מ', 7 מ' ו-4 מ', בהתאמה).
שבוע שעבר תיכננו והתכוננו אבל הגשמים (המבורכים) אשר הגיעו באותו סוף שבוע אילצו אותי לדחות את המסלול מחשש לשטפונות.
ואכן היו שטפונות. שבוע לאחר הגשם ניכרו סמני מים לאורך הנחל וגם היו מספיק מים בגבים כדי להרטיב את הנעליים וקצת מעל הקרסוליים.
אז ניפגשנו עם החברים בתחנת הדלק בצומת אלמוג. משם נסענו לכיוון הקיבוץ והחנינו את המכוניות.
ריבוי המכוניות בתחילת המסלול לא בישר טובות.
את המסלול יש להתחיל מהסימון האדום המוריד אל נחל אוג. משם ממשיכים עם הסימון הירוק עד למפגש עם דרך 4X4 המסומנת שחור המובילה לסימון כחול אשר מחזיר חזרה אל המכוניות.
הסימון ברור ונוח ואינו מצריך מפה (למרות שתמיד מומלץ לקחת בתיק כגיבוי).
משום מה רוב המסלולים המופיעים במנוע של הגוגל (למשל, כאן) מובילים בכיוון ההפוך אשר מובילים לירידה בסולמות.
לעניות דעתי, לרדת בסולמות הרבה יותר קשה מאשר לטפס בהם. כמו כן, לדעתי, פחות נהנים מהקניון של הנחל ומהיופי והגובה של המפלים.
בעיה נוספת הנגרמת ממטיילים ההולכים בכיוון ההפוך: זה יוצר פקקים וחיכוכים עם מטיילים המגיעים מהכיוון השני.

אם כבר קרה ופגשתם קבוצה של מטיילים היורדת בסולמות בשעה שאתם מבקשים לטפס בהם בקשו מהם יפה לחלוק בסולם לסירוגין (למשל אחרי שלושה שעולים בסולם יאפשרו לשלושה מכיוון ההפוך לרדת בסולם).
במקרה שלנו נתקלנו בקבוצה עצומה של כעשרים מטיילים שהגיעו מלמעלה וגילו חוסר איכפתיות וחוסר רגישות לגבי אלו שהגיעו מהכיוון השני.
אחרי שהמתנו למעלה מרבע שעה נאלצנו לנצל חלון הזדמנויות קצר כדי לטפס למעלה ולקטוע את רצף היורדים. מעשה זה זיכה אותי בכינויי חיבה מצד המטיילים שציפו להמשיך ולרדת בסולם.
בשורה התחתונה: מומלץ להגיע מוקדם ולחסוך את עוגמת הנפש והפקקים בסולמות שבמפלים אבל אם כבר נתקעתם בפקק אנא גלו התחשבות והתנהגו באדיבות כלפי הזולת.
השתתפו בטיול ילדים בגילים 3, 4, 6, ו-8.
עומר (3) עלתה את המפלים יחד איתי כשהיא מאובטחת בתוך מנשא גב. אייל בן 6 כבר עלה לבדו.
לא מומלץ לילדים שחוששים מסולמות ומגבהים.

לקראת סיום המסלול כבר רואים ברקע את ים המלח

לפי הקלטת הGPS אורכו של המסלול 3.5 מ'. בגלל הפקקים והעומס לקח לנו למעלה מ-4 שעות לעבור אותו.
את ארוחת הצהריים עשינו באבו גוש והגענו הבייתה עייפים אך מרוצים.

טיולדת שש לאייל בפארק נשר

2011-10-29T23:00:00.000+02:00

היום בדיוק, לפני שש שנים, נולד אייל. בני הבכור.
לפני שבועיים טיילנו בנחל קטיע בפארק נשר. כל-כך נהננו מהמסלול היפה שהחלטנו להזמין את המשפחה וחברים קרובים ולערוך בנשר את הטיולדת.

שרים שירי יום הולדת

הודעתי לאייל שהוא יהיה מדריך הטיול. כדי שלא יחשוש הבהרתי לו שאני אהיה עוזר מדריך ואעזור לו אם יתבלבל במסלול. אולם מסתבר שלא היה צורך בשירותיי. אייל התגלה כמדריך אחראי. מעת לעת הוא עצר כדי לוודא שלא נפתחו פערים גדולים מדי. בתחילת המסלול נמצא שרטוט סכמטי של המסלול. אייל הסתייע בשרטוט והסביר למשתתפים מה מתוכנן ומה צפוי לנו בטיול.
מינויו של אייל כמדריך גרם למשהו מדהים נוסף. בדרך כלל קצב ההליכה בטיולי המשפחות שלנו איטי ביותר. מסלול של שלושה קילומטרים אורך לנו (ברוטו. כולל עצירות לצורך מנוחה ונישנוש) כשלוש שעות.
הפעם, אייל הכתיב קצב מהיר ותוך כשעה וחצי מצאנו את עצמנו בנקודת הסיום.
מעכשיו אני ממנה את אייל כמדריך בכל טיול.

מימין: אייל המדריך, ליאור, שני ועודד

כשחזרנו מהטיול פרקנו את הציידניות, פרשנו את המחצלות וחגגנו את יום ההולדת בשירה, ריקודים ובשר על האש.
תודה לעמית ולשרון על התמונות היפות.

קמפינג וטיול אופניים ביער חרובית

2011-10-22T23:00:00.002+02:00

הגראנד פינאלה של חופשת סוכות הבלתי נגמרת הזו היה הדו-יומי המסורתי של קבוצת המשפחות הרוכבות של גרופי המכונה בקיצור - "קבוצת הג'וניורים".
מדי שנה אני שואל את עצמי לשם מה אני צריך את ההפקה הזו?
למה לקחת על עצמי את האחריות הזו שהכל ידפוק כמו שצריך: מקום לינה, אוכל, אטרקציות, מסלול רכיבה....

את התשובה אני מקבל רק אחרי שהכל נגמר והאנשים (ובעיקר הילדים) מרוצים ומלאי חוויות.
ואז אני מתמלא באנרגיות שמספיקות לשנה שלמה... עד הדו-יומי המסורתי הבא.

אז מה היה לנו השנה?
אחרי שביקרנו ברמות מנשה, ברמת הגולן, ביער עמינדב - השנה בחרתי את הלוקיישן של הדו-יומי ביער חרובית.

בכניסה ליער יש מגרש שעשועים ובצמוד אליו מגרש כדורסל/כדורגל. מקום מעולה למקם אוהלים.
את המסלול תכננתי על גבי מפה. יום לפני הדו-יומי קפצתי למקום עם אבי ידידי כדי לבחון את התכנון אל מול המציאות. וטוב שעשינו כך. המסלול המתוכנן קוצר בשני קילומטרים לכמעט שישה ק"מ. שני הקילומטרים הללו יכולים להוות את ההבדל בין סיום הרכיבה בתחושת תיסכול לבין סיום הרכיבה עם טעם של עוד.

הגיע יום שישי.
עומר עם חום כבר שלושה ימים. לא חום גבוה אבל בכל זאת חום. ענבל מודדת לה עכשיו. 38.
עושים הערכת מצב ומקבלים החלטה שענבל ועומר נשארות. הפעם זה יצאו רק הגברים.

עברתי על הרשימה: אוהל, מזרון, מצעים, בגדים, אוכל, שתייה, סלטים, כלים חד פעמיים....

את הרשימה אני מכין כבר שבוע מראש. כל הזמן נזכר במשהו ומיד מכניס לאייפון. בבוקר הטיול הרשימה הגיעה ל-35 פריטים. (ועדיין שכחתי לקחת איתי 80 קרמבואים (לילדים ולילדים הגדולים) ושלוש עוגות הבית).

אוכלים צהריים ואני מתחיל להעמיס את המכונית. בשעה 16:00 אנחנו יוצאים לדרך. אני מביט במראה על אייל שנרדם. ברדיו "שומעים חיפושיות" ב-88FM. איזה כייף.

מרשמלו לקינוח (צילום: חיים)

מגיע בשעה 17:00 לחרובית. חלק מהמשפחות כבר התמקמו עם אוהלים.
אני משאיר את אייל ישן במכונית ומתחיל להקים את האוהל שלנו.
תמיר מגיע עם הגנרטור. מניחים אותו במרחק סביר (את הגנרטור. לא את תמיר). פורסים את הגרלנדה כך שתאיר את המנגלים הממוקמים תחתיה. את הקרשים מניחים סמוך למקום בו החלטנו להקים את המדורה.

אייל בוהה במדורה (צילום: אהרון)

בשעה 18:00 התחלנו להתניע את המנגלים. הפחמים עקשניים אבל גיא עקשן יותר ומתפעל ביעילות שלושה מנגלים גדולים.
ממש לפי הלו"ז המתוכנן: האוכל מוכן בשעה 19:00. נקניקיות, קבבים, פרגיות וגם צלעות כבש (תודה אבי). אף אחד לא נשאר רעב.
בשעה 20:00 אחרי שכולם שבעים מגיע הזמן לאטרקציה הראשונה של הערב. ההופעה.
על ההופעה שמרתי בסוד. לא גיליתי לאף אחד מה מתוכנן. "יהיה מופע מדליק" אמרתי לכל מי שהתעקש ושאל.
ואכן היה מופע מדליק - תרתי משמע. מופע של אורות ואש שריתק גם את הילדים וגם את המבוגרים.

שחר עם הגיטרה. אנחנו עם השירונים (צילום: אהרון)

על החלק השני של הערב היו אחראים לי-אור ושחר (וגם בוטן - הכלב שלהם).
שחר עם גיטרה אקוסטית, לאור המדורה החל לנגן ממיטב הזמר העברי.
אני "באופן ספונטני" חילקתי שירונים (ששחר שלח לי במייל ואני הדפסתי מראש).
אחרי כשעה וחצי כבר סיימנו לשיר את כל השירים שבחוברת ועדיין היה טעם של עוד.
זה היה שלב ה-Free Style שבו שחר קיבל בקשות "מהקהל" וניגן אותם.

המאהל בבוקר

בסביבות חצות וחצי פרשנו לאוהלים. ברקע שומעים מסיבת טראנס אי שם ביער וממולה את התנים מייללים. אני מעדכן בפייסבוק שהיום הראשון עבר בהצלחה ללא נפגעים לכוחותינו.

בוקר. כוס קפה שחור להתאוששות. מסביבי האוהלים מתחילים להתקפל ולהתארגן לרכיבה. רק אני עומד מחוץ לאוהל ומסתכל פנימה על הילד שני מכורבל בשמיכה וישן שינה עמוקה.

אני מחבר את הטריילר של אייל לאופניים שלי

בבית, בשעה 6:00 הוא כבר מגיע אלינו למיטה ומעיר אותנו. ואילו כאן, השעה כבר 7:00 ואין סימן להתעוררות.
בינתיים אני מכין את האופניים והטריילר. מכניס את הציידניות ואת שאר הציוד (חוץ מהאוהל) למכונית.
7:15 - יש התעוררות בגזרה. 7:30 ארוחת בוקר מהירה. 8:00 אני מוכן. 8:30 בודקים שהמשטח פנוי ונקי כמו שקיבלנו אותו ויוצאים לרכיבה.

אייל עם משקפי "הפועל תל אביב"

תחילת הרכיבה בטיפוס קל לאורך מסלול אספלט מתפתל. חימום טוב לילדים.
למעלה נכנסים לסינגל. הסינגל קל. נטול אלמנטים טכנים. בקושי 2-3 סלעים. אבל די בסלעים האלה כדי להלהיב את הילדים.
אחרי כשני קילומטרים עוברים לעליה. בשביל לבן. העליה מתונה. כבר עשינו עם הג'וניורים עליות קשות יותר.
העליה מחזירה אותנו לשביל האספלט ממנו יצאנו לסינגל.
הירידה המהירה באספלט המתפתל מלהיבה את אייל אפילו יותר מהרכיבה בסינגל.

רוכבים בסינגל חרובית

גם היום השני מסתיים בשלום. אפשר לחזור הבייתה ולהתחיל לתכנן את הדו-יומי הבא.

תודות:
הרבה אנשים עזרו לי בהפקת האירוע ומגיעה להם תודה:

גול!!! (צילום: אישתו של חיים)

לתמיר על הובלת הגנרטור ועל הקרשים למדורה, לגיא על תפעול שלושה מנגלים ופיקוח על צוות גדול של עוזרי שף, לחנן שהוביל את אלו שלא רוכבים בטיול רגלי לתל צפית,לרונן על הגרלנדה, לשחר שניגן (כמעט) עד שחר, לאבי שהצטרף אלי לרכיבת הכנה וגם פינק אותי בערב בצלעות כבש טעימים, לחיים שארגן את הגבייה וגם על התמונות, לאהרון על התמונות, לארז ושלומי על כבלים מאריכים ולכל מי שבא והשתתף איתנו בחוויה.

נחל קטיע - גן העדן החבוי

2011-10-15T20:39:00.005+02:00

"אופיר, אולי ניקח את הילדים לטיול?"

"את מתכוונת שאני אקח את הילדים כדי שאת תוכלי לארגן את הבית?"

"לא. אני רוצה שנצא כולנו. נתאוורר קצת"

בדרך כלל, אני הוא זה שיוזם את הטיולים. ההצעה של ענבל תפסה אותי לא מוכן לגמרי.

ארוחת בוקר

השעה הייתה כבר תשע בבוקר. ביום שבת. בסוכות.

הנטייה שלי הייתה להישאר בבית. הרי כל עם ישראל ואישתו יצאו היום לטייל ואם לא די בכך הרי רוב עם ישראל ואשתו יוצאים מהבית בסביבות השעה עשר. במילים אחרות: סיוט של ממש.

מצד שני, לא כל יום ענבל מציעה שנצא לטיול.

"את יודעת מה? כבר הרבה זמן שאני מתכנן על הגשרים התלויים בנשר. את נוהגת."

ענבל נהגה ואני גלשתי לסיפור המסלול באתר צופית. קראתי אותו בעיון מספר פעמים ושיננתי את סיפור הדרך.

בשאר הזמן עשיתי לעצמי הכנה נפשית מפני ההמון שמצפה לנו כשנגיע.

עומר. הלכה לבדה כמעט שלושה ק"מ

כשהגענו (יחד עם יתר עמישראל) גילינו שבנוסף לכל הצרות גם מתקיימת במקום תחרות ניווט.

כנראה שההכנה הנפשית עזרה, כי לא עשיתי "אחורה פנה" - וטוב שכך.

לא הרגשנו בעומס. אמנם לא היינו לבד על המסלול. אבל לא היה צפוף.

המסלול בתוך הנחל מוצל ברובו ונוח להליכה. אייל הוביל אותנו לאורך הסימון הברור והשביל שנסלל תחת רגלי אלפי מטיילים וראו שהוא נהנה מאוד.

גם עומר נהנתה ואחרי משברון קטן שבו היא רצתה על הידים (ולא ויתרנו) היא הלכה לבדה כמעט שלושה קילומטרים.

האטרקציה המרכזית - הגשר התלוי.

בניגוד לרוב עמישראל - אנחנו דבקנו בסיפור הדרך של צופית (אשר התגלה כמדויק ביותר) וחזרנו דרך דרך הנחל לאורך הסימון השחור.
סיכום הטיול: אייל ואני החלטנו שאת הטיולדת שלו, שנערוך בעוד שבועיים בדיוק, נקיים כאן ואייל יהיה המדריך הראשי והוא יוביל באופן עצמאי לחלוטין את הקבוצה שתצטרף אלינו.

טיולדת 3 לעומר במערת חריטון

2011-07-29T22:12:00.002+03:00

"אבא" אמר לי אייל לפני שבוע. "אולי שבוע הבא נעשה טיול רגלי?".
-"אין בעיה, מתוק".
-"אפשר טיול מערות?".
-"ברור שמערה. חם בחוץ."
-"אפשר טיול במערת חריטון?".

בדרך למערה

כמעט שנה חלפה מאז שטיילנו לראשונה במערת חריטון. לא הייתי בטוח שאני רוצה לעשות טיול עצמאי מהחשש שאתברבר במערה. אז גלשתי לאתר בית ספר שדה כפר עציון ושמחתי לגלות שביום שישי הם מארגנים טיול למערה.
-"אייל, ביום שישי אנחנו נוסעים למערת חריטון".
- "גם עומר ואמא באות?" הממזר הקטן זוכר שבפעם הקודמת היינו רק שנינו.
- "בוודאי חמוד. שבוע הבא לעומר יש יומולדת שלוש וזו הזדמנות מעולה לחגוג לה טיולדת".

אייל, בביטחון, הוביל את הדרך

ביום שישי התעוררנו מוקדם. יש לנו נסיעה של שעה וחצי לכפר עציון. מדהים איך הילדים קופצים מהמיטה ומתארגנים במהירות, בלי בעיות ועיכובים, כשיש טיול.
פגשנו את נועה המדריכה ואת יתר המטיילים. אנשים נחמדים ומיד התחברנו.

עומר, אייל וענבל במערה

נועה קצת הייתה מודאגת שעומר בת ה-3 (ויום) תעשה את המסלול. הסברתי לה שעומר כבר מתורגלת במערות ולא תהיה בעיה.
הגענו למערה. מסתבר שהחמרתי עם עצמי. הניווט במערה היה קל ופשוט ולא ממש הייתי צריך את הנחיותיה של נועה. עומר ואייל, כצפוי, רצו קדימה, וצלחו את המסלול ללא קשיים מיוחדים. נועה אמרה שעומר היה הילדה הצעירה ביותר שהיא הובילה במערה.

הילדים עברו את הקטעים הצרים בקלילות.

בשלב מסויים נועה ביקשה לחזור. זכרתי מהטיול הקודם שניתן להמשיך עוד פנימה. ביקשתי יפה מנועה להיפרד מהקבוצה והיא נעתרה לבקשתי. ענבל קצת חשש להמשיך לבד אבל הרגעתי אותה שאני יודע את הדרך ולא נלך לאיבוד במערה. בחור חביב בשם רוניאל הצטרף אלינו.

כלת יום ההולדת שכבשה את לב כל הקבוצה

חזרנו למכונית. בתכנון המקורי היינו אמורים להמשיך לאמת הביאר. אבל הילדים כבר היו עייפים והעדיפו לחזור הבייתה.
נו טוב... נשאיר משהו לפעם הבאה.

בשורה התחתונה: מי שמבקר פעם ראשונה במערה - מומלץ להעזר במדריכי בית ספר שדה כפר עציון. אח"כ אפשר, בקלות, לעשות את המסלול ללא חשש.

טיול חמשת הטבילות

2011-07-23T23:44:00.061+03:00

ביום חמישי אני מקבל טלפון מדורון: "אני מתכנן טיול ג'יפים לרמת הגולן ביום שבת. רוצה להצטרף עם אייל?"
נשמע לי מגניב. מי שעוקב אחרי הבלוג יודע שאנחנו מטיילים ברגל או באופניים. אייל מעולם לא עשה טיול ג'יפים.

אייל באחד הגבים של נחל סמך

כמובן שהייתי צריך לבטל שתי רכיבות אופניים שתכננתי (אחת בבוקר ואחת אחרי הצהריים) אבל זה קורבן קטן תמורת חווית הטיול ברמת הגולן.
דורון, רועי והדר אספו את אייל ואותי בבוקר ונסענו צפונה. הצטרפו אלינו גם רבין, עומרי ויובל. ביוקנעם הצטרף הג'יפ השלישי עם מישל וטלילה.

מתגלשים ביחד

נסענו לאורך כביש 92 לצידה המזרחי של הכנרת. כשלושה ק"מ אחרי עין גב (500 מ' אחרי שחולפים על פני עין גופרה) נכנסנו ימינה (מזרחה) לשטח לכיוון בני יהודה הישנה.
בבני יהודה הישנה פתחנו שולחן ופרסנו מכל טוב: גבינות צהובות, טונה, עגבניות ומלפפונים, ביצים קשות, שניצלים ונאגטס, טחינה וחומוס ועוד ועוד....
אחרי ארוחת הבוקר המשכנו בטיפוס עם הג'יפ. זו תחושה מוזרה לשבת במזגן כשהמנוע, הגלגלים והמתלים עושים עבורך את עבודת הטיפוס.

הדר ואייל

חצינו את כביש 789 והמשכנו בשטח לעצירה נוספת במפגש הנחלים סָמָך ואלעל.
במקום זרימה קלה של מים הגולשים בין מספר גבים קטנטנים. הצעתי לאייל לגלוש במגלשה טבעית לאחד הגבים. הוא חשש לבדו אז גלשנו ביחד. את הפעם השנייה, השלישית והרביעית הוא כבר עשה לבדו בהנאה מרובה.

מימין: רועי, הדר ואייל

היה קשה לנתק את הילדים מהמים אבל אנחנו רק בתחילתו של יום ארוך ויש עוד טבילות בהמשך.

יורדים במדרגות. ברקע: המנוף ועבודות שיקום בית הכנסת

משכשכים באום קונטאר

המשכנו במגמת עליה עד לאום אל קונטיר (אם הקשתות בערבית). במקום בית כנסת עתיק (דורון טוען שזהו בית הכנסת העתיק ביותר בארץ. אני אישית מכיר עוד שלושה בתי כנסת המנכסים לעצם את התואר הזה). דורון הקפיץ אותנו עם הג'יפ לכניסה הראשית לאתר והילדים ואני ירדנו במדרגות עד לאתר הנביעה. בדרך חלפנו ליד עבודות לשיפוץ בית הכנסת העתיק במטרה להחזירו לפעילות ובכך להופכו לבית הכנסת הפעיל העתיק ביותר. עד שהגענו לנביעה הספיק דורון כבר לרדת עם הג'יפ ולהמתין בנביעה. הנביעה הנאגרת לבריכת מים מתחת לקשת גדולה. לפי אתר עמוד ענן קשת זו היא השריד היחיד שנותר מבית קשתות שהיה בנוי במקום.
המים בבית הקשתות נראו מזמינים אבל העדפנו להסתפק רק בטבילת הרגליים ואז להמשיך לגשר הסורי.
הגשר הסורי הינו שריד של נסיון הסורים להקים מפעל הטיה של מי הירדן במטרה לייבש את הירדן והכנרת.

הגשר הסורי. מבט מבחוץ.

המקום נהדר לטבילה. מתחת לגשר יש צל בשפע ומים זורמים ונקיים. יש במים דגיגונים אשר נותנים "נשיקות", כפי שרבין קרא לזה, אם עומדים יותר ממספר שניות ללא תזוזה. לילדים זה לא ממש הפריע.

מתחת לגשר הסורי (מימין): אייל, עומרי, הדר (מאחור), יובל ורועי

אחרי שאנחנו סיימנו לשתות את הבירות והבריזרים שמישל הביא המשכנו בנסיעה לעין דיר עזיז המכונה בעברית "עין כנף". זוהי פינת חמד מקסימה עם עצי אקליפטוס ובריכת אגירה בגובה שהתאים גם לילדים בני חמש וחצי.
אחרי שהילדים השתכשכו כהוגן פתחנו להם חטיפים ומישל ורבין פתחו במשחק שש בש סוער. הילדים עודדו בהתלהבות וסייעו בזריקת הקוביות.

עין כנף

השעה הייתה כבר שש אחה"צ. התלבטנו אם להמשיך לנקודת הטבילה החמישית והאחרונה, הלוא היא הכנרת.
הילדים ששמעו את ההתלבטות פסקו נחרצות שיש לקיים את שהובטח וחייבים לקנח בטבילה בכנרת.

טבילה חמישית ואחרונה: הכנרת (בשפך דליות)

אז נסענו לכנרת לטבילה אחרונה. אייל כבר הספיק להירדם בדרך. בשעה 20:00 אחרי שיתר הילדים (אייל עדיין ישן) יצאו מהמים ונסענו לאכול ארוחת ערב במסעדת "קצה הנחל" בגינוסר. לא נרשמה התלהבות מהאוכל ומהמקום.
תודה לדורון שיזם והפיק וכפועל יוצא גם נתן לי רעיון והשראה לטיול אופניים באזור.
לסיכום: טיול נהדר ליום קיץ בתנאי שעושים זאת בג'יפ ממוזג. להלן הקלטת המסלול מהכניסה הראשונה לשטח מכביש 92 עד ליציאה לכביש של מושב כנף (סה"כ 28 ק"מ).
להלן הקלטת המסלול:

טיול אופניים בפארק אלונה

2011-07-02T20:25:00.047+03:00

אני מתעורר ביקיצה טבעית. השעה 4:30.
מתלבש, אורז תיק ולא שוכח להוסיף שתי מגבות לטבילה בעין עמיקם בסיום המסלול.
מעמיס את האופניים על המכונית. דוחף את הטריילר לבגאז', אוכל קורנפלקס.

מלמעלה: אייל, ענבל ועומר

ב-5:15 אני מעיר את ענבל. יאללה, תתחילי להתארגן. היא נותנת לי את המבט שאומר "עוד חמש דקות". אני מחזיר במבט שאומר: "זה המחיר שצריך לשלם כשרוצים לטייל בקיץ לפני שמגיע חום הצהריים הבלתי נסבל.".
5:45: מעירים את הילדים. הם דווקא קמים במהירות. סך הכל, מדובר בטיול.
מהבית אנחנו יוצאים בשעה 6:10. תכננתי להיות בעמיקם ברבע לשבע. כבר לא נגיע בזמן.
האיחור שלנו לא ממש מורגש. כבר בדרך אני מקבל מספר טלפונים של חברים שמודיעים שהם יאחרו במספר דקות.
בשעה 7:30 כל משתתפי הטיול מוכנים על אופניהם ליציאה.

יצאנו מעמיקם ותוך דקה נכנסנו לשטח. דרך פודרה בעליה מתונה. אני מעדכן את החבר'ה שלא יתרגלו לשיפוע

סינגל אהוד 1

הקליל הזה. פונים שמאלה ומתחילים טיפוס בסינגל. למעלה, אנחנו פוגשים שני רוכבים שותים בנחת כוס קפה בצל. הם נדהמים לפגוש כמות כזו של ילדים שרוכבים.
נפרדים מהם לשלום וממשיכים בסינגל שהופך לדאבל מהיר בירידה.

העליה קשה. אבא שלומי סוחב את האופניים שלו ושל רן.

הילדים באקסטזה. ואני שוב, מוריד אותם לקרקע: על הירידה הזו אנחנו נשלם ביוקר והתשלום מתחיל מעכשיו.
ואנחנו חוזרים על האופניים מטפסים שוב בסינגל. הסינגל הזה, להבדיל מהקודם, לא ממש מתוחזק. אנחנו נאלצים לרדת מהאופניים ולפלס את דרכנו בית מדרגות סלע.

יובל (בן 8.5) התותח

הסוכריה מתחילה בסיום העליה: סינגל אהוד 1. סינגל זורם בירידה מתונה. לא ממש טכני אבל מעת לעת יש קצת סלעים שצריך לחלוף על פניהם.

בסיום הסינגל קיבלתי החלטה לקצר את המסלול. אנחנו נחתוך לכיוון סיום המסלול. אמנם את העליה אנחנו לא חוסכים אבל נקצר את המסלול וגם נעלה בדאבל.

משתכשכים במעיין

יובל (בן 8.5) הפתיע אותי (וגם את אבא שלו) כשרכב את כל העליה בלי להוריד רגל. יתר הרוכבים, כולל אני, נשברנו לקראת סיום העליה וסיימנו אותה ברגל.
הבטחתי לילדים: זו הייתה העליה האחרונה. מכאן יש ירידה מהירה ואז המעיין.

אין כמו מעיין צונן ביום חם

המעיין - בכל העליות, כשהיה קצת קשה, הזכרתי לילדים את הטבילה הצפויה לנו בסוף המסלול. זה יעיל יותר מכל חטיף אנרגיה. וגם עכשיו, בסוף העליה האחרונה, ראיתי את הברק בעיני הילדים כשהזכרתי את המעיין.
ירדנו במהירות חזרה לכביש שמוביל לעמיקם.
חצינו את הכביש לשדות ומשם מזרחה לכיוון המעיין.
אני הגעתי ראשון למעיין. אייל ואני ירדנו מהאופניים ואני, עם הבגדים והנעלים קפצתי אל תוך המים הצוננים.
אייל, בסבלנות, הוריד נעליים, גרבים ולמגינת ליבה של אימו - גם את החולצה. והופ, גם הוא במים.
גם כל יתר הילדים קפצו בזה אחר זה לתוך המים הצוננים ואם לא היינו צריכים לחזור הביתה לאכול צהריים היינו יכולים להישאר שם עוד שעות.
בשעה 12:30 חזרנו על האופניים. המגבות שהבאתי נשארו בתיק. החום, בשילוב הבגדים המנדפים, עושים את העבודה לבד ומייבשים אותנו במרחק הקצר עד המכונית.

סיכום: מסלול לא פשוט בגלל העליות, אבל הירידות מפצות על כך והמעיין הוא דובדבן אמיתי.

מסע האופניים למען ילדי בית החולים אלי"ן

2011-06-12T17:25:00.000+03:00

עוד מעט אחגוג יום הולדת.
מה כבר אפשר לתת לבן אדם שיש לו הכל? :-)
החלטתי שבמקום שיתנו לי מתנות, אני מעדיף שמשפחתי, חבריי ומכריי יעבירו תרומה למטרה נעלה. לפיכך, עשיתי מעשה ונרשמתי למסע האופניים למען ילדי בית החולים אלי"ן.
כמשתתף במסע האופניים עלי לגייס לפחות סך של 2,500$.
כאן אתם, חברים וקוראים יקרים מתבקשים לסייע, להירתם ולתרום.
כיצד מתבצעת התרומה?
פשוט מאוד. נכנסים לכרטיס המשתתף שלי. בוחרים באפשרות של "קבלת מס ישראלית", מוסרים את פרטיכם וכרטיס האשראי (האתר מאובטח, כמובן) וממלאים את סכום התרומה אותה אתם מבקשים לתרום.
כל סכום יתקבל בברכה ובאהבה.

פרטים נוספים על בית החולים ועל מסע ההתרמה

תודה לכולם,
בשמי ובשם ילדי אלי"ן.

2011-06-12T13:53:00.000+03:00

אני מעלה כאן עוד קצת מידע על מסע האופניים "גלגלי אהבה"
קישור לתרומות באינטרנט

טיול אופניים לגן לאומי חוף השרון דרך מערות כפר שמריהו

2011-06-11T22:29:00.002+03:00

חום חודש יוני מקשה על יציאה לטיולים.
הזמן הסביר לטיול הוא שעות אחה"צ (אלא אם בוחרים להעיר את הילדים בחמש לפנות בוקר לטיול בוקר מוקדם).
מסיבה זו בחרתי לקיים טיול אופניים של אחר הצהריים עם תצפית יפה על השמש השוקעת בים מגן לאומי חוף השרון.

רן ועומר בנישנוש קל במערות כפר שמריהו

בשעה 17:15 התייצבו חברים בקבוצת האופניים הצעירה שלנו מאתר גרופי מוכנים ומזומנים לרכיבה.
יצאנו מלב הפארק ברעננה לכיוון שדה התעופה של הרצליה. בדרך חלפנו בסינגלון קצרצר (סינגל הפרדס).
משדה התעופה רכבנו צפונה לאורך מסילת הברזל עד בית העלמין של כפר שמריהו ומשם לכפר שמריהו ולקברות השומרונים.

אמיר, אבא רוגל ונעה צופים בשקיעה

אחרי שהילדים השתעשעו בכניסה למערות המשכנו לרישפון.
חצינו את הגשר וניסינו לרכוב בסינגל מנהרת הצמחים. הסינגל, שלא רכבתי בו מזה זמן, לא היה מתוחזק במיוחד ובסיומו תקרת הצמחים הייתה כה נמוכה עד שנאלצנו לרדת מהאופניים ולסיים את המינהרה בהליכה.

חלפנו על פני גן הפסלים של ארסוף-קדם והגענו לגן הלאומי של חוף השרון.
בגן הלאומי חיכתה לנו הפתעה נעימה.
מצנח רחיפה (לא הטרקטורון, אלא הדבר האמיתי) ריחף מולנו ועשה לנו מופע ראווה.
כמובן שמיד שלפתי את המצלמה וצילמתי סרטון וידאו קצר.

בסיום הרכיבה קינחנו בארוחת ערב בבית הקפה "גם קפה".
הג'וניורים שהשתתפו: רוני, נעה, נועה, אמיר ורן.

טיולדת במי קדם ובגן אהוד

2011-06-04T23:02:00.001+03:00

לכבוד יום ההולדת שלי הזמנתי את בני משפחתי וחברים לחגוג איתי בטיול קליל שמתאים למזג האויר החם.
מאחר וחלק מהמשתתפים אינם נמנים על קבוצת מטיבי הלכת (בלשון המעטה) החלטתי לבחור מסלול שמתאים לכולם, הן מבחינת מרחק ההליכה והן מבחינת מזג האויר.
היה לי ברור שאני אבחר במסלול רטוב ומוצל. התלבטתי בין נקבת השילוח למי קדם. לבסוף נפל הפור על מי קדם, משתי סיבות עיקריות: 1. טרם ביקרתי עם המשפחה בנקבת השילוח ולא רציתי לעשות נסיונות על קבוצה כ"כ גדולה; 2. חלק מהמשתתפים הביעו חשש להגיע לעיר דוד.
בשעה 10:00 הגענו למי קדם עם עוד 50 חברים ובני משפחה. הגעתי לקופה כדי לגלות שיש תקלה במערכת החשמל והנקבה תהיה חשוכה.
הגזלן המקומי עשה עלינו קופה נאה כשרכשנו ממנו פנסים לפני הכניסה לנקבה.
מפעילי האתר הסכימו לאפשר לנו להיכנס כקבוצה אחת וגם להעניק לנו מחיר קבוצה.
ההליכה בחשיכה, לאור פנסים בלבד, העניקה למסלול אוירה שונה מהפעם הקודמת שהיינו במקום.
בסיום המסלול החלפנו בגדים ונסענו לגן אהוד הסמוך.
לקיומו של גן אהוד נחשפתי במסגרת רכיבות אופניים (כמובן).
גן נסתר. מוכר רק ליודעי ח"ן.
כשהגענו לגן, בסביבות השעה 12:00, נתחוור לי שמעגל יודעי הח"ן גדל מאז הפעם האחרונה שביקרתי בגן וכל שולחנות קק"ל כבר היו תפוסים.
אבל בסופו של דבר עד שהתארגנו על המנגל והציוד, עזבה אחת הקבוצות את הגן ונתפנה לנו די מקום לאיכלוס כל הקבוצה.
המחמאה הגדולה שקיבלתי בסופו של הטיול היה מענבל ידידתנו שאמרה שהיא מאמצת את הטיול ומתכוונת לעשות אותו שוב עם משפחתה המורחבת.
הערה חשובה: כדאי מאוד להתקשר מראש למקום כדי לוודא שהוא פתוח, לבדוק אם התאורה עובדת ועם ניתן לבקר בנקבה.

דורשים עצמאות לגלעד

2011-05-10T15:17:00.005+03:00

במסגרת הטמעת הערכים דרך הרגלים (דרך הפדאלים) לבני, חשבתי שראוי וכדאי שביום העצמאות נערוך רכיבת הזדהות עם משפחת שליט בירושלים.
לפיכך, התארגנו מספר חברים בעזרתו האדיבה של אתר גרופי ונפגשנו בכניסה לירושלים ליד בית החייל.

מטפסים לכנסת דרך עמק המצלבה

ניר, היקר באדם, הוביל אותנו נאמנה במסלול שטיפס במעלה רחוב אגריפס ומשם בירידה משולבת במישור חלפנו על פני הסוכנות היהודית וקק"ל, בית הכנסת הגדול עד למאהל המחאה ברחוב עזה.
לצערנו, משפחת שליט לא נכחה במקום וזאת בשל העומס הרגשי ביום הזכרון. אולם רכשנו חולצות אותם לבשנו להמשך רכיבת המחאה.
בירידה מהירה אך זהירה (על מדרכות כמובן) חלפנו על פני רחוב עזה עד בית הספר לבנות ע"ש הברון רוטשילד.
משם טיפסנו צפונה תוך שאנו חולפים על כנסיית המצלבה המרשימה עד לכנסת.

רוכבים על גשר המיתרים

בגן הוורדים עצרנו לנישנוש קל. לידנו חלפו אנשים עם ציידניות כבדות מחפשים אחר פינה מוצלת לקיום מצוות הניפנוף של יום העצמאות.
ניר הוביל אותנו בבטחה לבית המשפט העליון. שם חלפנו על הגשר מעל רחוב רבין.
לסיום, קינחנו ברכיבה על גשר המיתרים וחזרנו למכוניות.

תודה לכל מי שהצטרף אלינו לרכיבה, לניר על ההובלה ולכל מי שצילם ותיעד.

חרבת מדרס

2011-04-23T20:47:00.007+03:00

עודד ואייל על עץ החרוב

ענבל חוגגת יום הולדת וכמיטב המסורת ארגנו טיולדת למשפחה.
ביום שישי עדיין ירד גשם ולא היה ברור מה יהיה מזג האויר בשבת אבל בערב לאחר שבדקתי את התחזית החלטנו שהטיולדת יצא לפועל.

עומר במחילת המסתור

כדי להגיע לחרבת מדרס נוסעים בכביש מס' 1, יורדים במחלף שער הגיא ונוסעים דרומה על כביש 38. אחרי הישוב גבעת ישעיהו פונים שמאלה לכיוון צפרירים ואז ימינה על כביש אספלט צר המסומן בסמ"ש ירוק. הכביש עובר לצד גדר של צפרירים. מכאן יש שילוט ברור לחרבת מדרס.
אחרי שהחננו את המכוניות אכלנו ארוחת בוקר בפיקניק קצר בצל עץ חרוב שנמצא בתחילת המסלול.
הילדים ניצלו את ההפסקה כדי לטפס על ענפי העץ.

בראש הפירמידה

הליכה קצרצרה מוביל למערה שממנה יוצאת מחילת מסתור יפיפיה.
שלפנו את הפנסים שהבאנו מבעוד מועד ויצאנו לזחילה.
הילדים כל-כך נהנו מהזחילה במחילה שהם דרשו לזחול אותה פעם נוספת.
ראויה לציון היא עומר. בת שנתיים וחצי זחלה את המחילה ללא כל פחד ומורא.

בתוך מערת הקבורה

לאחר שיצאנו מהמחילה ובקישור ישיר לחג הפסח המשכנו לפירמידה.
מראש הפירמידה השקפנו על הנוף וזכינו לתמונה משפחתית.
מהפירמידה המשכנו למערת הקבורה. בזמן שאני הכנתי תה הילדים התרוצצו במערת הקבורה. נכנסו בצד אחד ויצאנו מהצד השני מאובקים לחלוטין.

הילדים והקולומבריום

לקינוח המסלול הגענו לקולומבריום והסברתי לילדים שבכוכים שבקיר גידלו יונים.
מהקולומברים, בהליכה קצרה, חזרנו לרכבים.

סיכום: מסלול קצר מאוד ועמוס באטרקציות. מתאים במיוחד למשפחות שאינן מטיבות לכת.
תיאור מדוייק של המסלול עם הרבה העשרה אודות האטרקציות ניתן למצוא באתר טיולי.

מטבריה לירדן באופניים

2011-04-21T22:12:00.007+03:00

את סיום הנופש במעגן קינחנו בטיול אופניים לאורך שביל ישראל מיער שוויץ שנמצא בפאתי טבריה ועד לאתר ירדנית.
הצטרפו אלינו חברים מהמרכז.
תחילת המסלול בפינת הרחובות ויצמן-ספיר-אורנים בטבריה.

משתעשעים ביער שוויץ

להפתעתנו גילינו שבאותו היום ממש התקיימה התקיימה במקום רכיבה וצעדה בחסות מד"א.
צחקתי ואמרתי לחבר'ה שארגנתי למי שייפצע אמבולנס בתור מאסף.
מהר מאוד חלפנו על פני רוכבי מד"א.
עצירה ראשונה וקצרה ביער שוויץ. נתנו לילדים להשתעשע מעט במתקנים במקום והמשכנו ברכיבה.
העצירה הבאה (אם לא נחשיב את העצירות בצמתים ובנקודות פיצול) הייתה בעין פוריה.

הילדים בעין פוריה

עין פוריה זו פינת חמד עם מעט מים שזורמים בתעלה לבריכת אגירה. מקום נחמד מאוד לפיקניק.
גם אנחנו עשינו פיקניק שם פירות יבשים, חטיפים כשרים לפסח ורק אייל אכל פתי-בר :-)
ממשיכים בירידה לכיוון מושבת כינרת.
ביציאה מהמושבה סטינו משביל ישראל לטובת מסלול נוח יותר שהוביל אותנו לאורך הירדן עד לאתר ירדנית ולקייאקים של רוב רוי.
ברוב רוי ירדנו מהאופניים ועלינו על קייאקים לשייט נינוח ומהנה בירדן.
אחרי הקייאקים יצאנו לסעוד במסעדת המגדל שבתחנת הדלק בצומת אלומות.
בכניסה למסעדה כתוב "מסעדה מזרחית אותנטית". בפועל - אותנטי זה לא!

אייל ובריכת האגירה בעין פוריה

שלא כמו רוב המסעדות
המזרחיות, המסעדה הזו התגלתה כיוקרתית (ויקרה) למדי. על השולחנות מפות בד. הכסאות עם ריפוד עור (או דמוי עור) וברקע נעימות סקסופון.
האוכל עצמו היה סביר.

מספר הערות לסיום:
המסלול במגמת ירידה, אולם ניתן למצוא בדרך עליה אחת או שתיים.

בקייאקים של רוב רוי אחרי הרכיבה

המסלול אינו קשה אבל חשוב לשים לב לירידות שחלקן תלולות מאוד. בחלקן דרדרת וחלקן על אספלט.
ניכר על המסלול שלא מבקרים בו יותר מדי (למעט אירועים של מד"א :-)) וישנם קטעים בהם הצמחיה ובעיקר הקוצים גולשים אל תוך השביל.

סולמות וחבלים בארבל

2011-04-19T20:35:00.012+03:00

חול המועד פסח.
הכל כבר ארוז לקראת הנופש בקיבוץ מעגן שבכנרת.
במקום לשבת בלובי עד לקבלת החדרים החלטנו לנצל את הזמן לטיול קצר בארבל (2.8 ק"מ).
בכניסה לשמורה (בתשלום. הנחה לבעלי מאסטרכרד וחינם לבעלי כרטיס מטמון של רט"ג) הפחידו אותנו שהמסלול מתאים לבני שש ומעלה.

תצפית החרוב

אבל את אייל, בוגר טיפוס ביתדות נחל בוקק ונחל סלוודורה, הדבר לא הרתיע למרות שהוא רק בן חמש וחצי.
המסלול מסומן היטב: מתחילים עם הסמ"ש השחור. מגיעים לתצפית החרוב - ע"ש עץ חרוב בודד במקום - ומשקיפים על הכפר הערבי חמאם ועל מגדל וגינוסר וכמובן דרום הכינרת שפרוסה לתפארת.

אייל יורד בעזרת היתדות

לאחר התצפית מתחילה הירידה. אייל, כצפוי צלח את היתדות ללא מאמץ מיוחד.
גם לעומר על המנשא לא הייתה בעיה. גם מצדה של ענבל שנשאה את עומר במנשא לא נשמעו טענות על קשיים מיוחדים.
ממשיכים בהליכה לאורך המצוק עד למצודה. השביל למצודה היה חסום אז הסתפקנו בתצפית עליה מלמטה.

מטפסים חזרה למכונית

כחמש מאות מטרים לקראת סיום המסלול הגיע הקטע האתגרי באמת - עליה כמעט אנכית על המצוק בסיוע של יתדות וחבלים.
גם כאן, לא נתקלנו בקשיים מיוחדים בטיפוס.
סיכום: מסלול קצר ואתגרי. סיפתח מעולה לחופשה בכנרת!

הסבר על מפת המסלול שמופיעה בסוף הפוסטים

2011-03-29T15:55:00.002+02:00

בפוסטים האחרונים אני משתדל להוסיף בסוף הפוסט מפה ועליה מופיע המסלול אותו טיילנו.

להלן מספר מילים והסברים על המפה וכיצד ניתן להוריד את המסלול למכשיר GPS טופוגרפי.
שימו לב - המפה שמופיע בפוסט זה הינה תמונה לצרכי המחשה ולא מפה דינמית ולכן לא ניתן לבצע עליה פעולות כלשהן.

צפיה במפה

סוג המפה: כברירת מחדל הינה מפה טופוגרפית (מפה שמראה רק תכסית וקוי גובה).

ניתן לשנות את סוג המפה למפת רחובות, תמונת לויין, או לאפשרויות נוספות.

שם ההקלטה: ההקלטה שבתמונה הינה הקלטה של טיול שעשינו בגבעת המורה.

פורמט ההקלטה: ברירת המחדל היא פורמט של גוגל ארת' (קובץ KML). ניתן לבחור בפורמט שונה בהתאם למכשיר הניווט בהם אתם משתמשים.

הורדת הקלטה

בעלי מכשירי סמארטפון (אייפון וכדומה) יכולים לקחת את ההקלטה ולטעון אותה לתוך אפליקציה של תוכנת ניווט טופגרפית. אני משתמש באפליקציה MotionX GPS. יש אותה בגרסה חינמית, אבל מומלץ להוציא עליה את מעט הסנטים שהיא עולה ולהשתמש בה בגרסה המלאה.
ישנן עוד אפליקציות ומכשירי GPS ייעודים לניווט שטח - תבדקו, תשוו ותחליטו איזו תוכנה/מכשיר הכי מתאימים לכם.

כדי להוריד הקלטה יש לבחור בפורמט ההקלטה המתאים (MotionX GPS עובדת עם קבצים בפורמט GPX) וללחוץ על OK.

שימו לב - כאשר אתם מורידים הקלטה שהשם שלה כתוב בעברית ייתכן שיבוש של שם הקובץ וצריך לעשות לו rename לאותיות לועזיות.

עד כאן ההסבר שלי על המפה.

אתם מוזמנים ללחוץ גם על יתר הכפתורים שמופיעים על המפה כדי להבין את יעודם.

טיול לעצלנים בגבעת המורה והסביבה

2011-03-26T23:36:00.049+02:00

לאור האינטנסיביות של הטיולים בזמן האחרון (נו טוב, עונת הפריחה קצרה וצריך להספיק הרבה) הבטחתי לענבל שהשבת הטיול יהיה טיול לעצלנים. טיול שעושים במכונית עם גיחות קצרות בנקודות מפתח כדי לנשום קצת טבע.

אז נסענו לטיול פריחה קליל באזור גבעת המורה.

עומר בין התורמוסים

את הטיול פתחנו בפריחת תורמוס ההרים הסגול בנאעורה (נעורה). נכנסים עם המכונית לתחנת הדלק. ממשיכים מעט מערב (עשרות מטרים בודדים) ומגיעים למרבד הסגול.

אני מציץ בשעון. קבעתי עם עוז בפרובוט בכפר יחזקאל בשעה 11:00.

בדיוק מרשים הגענו לרפת הרובוטית. עוז מופתע. הוא לא רגיל שמטיילים מגיעים בזמן.

משמאל: ארד, אופק, עומר, עוז ואייל

עוז לוקח אותנו לסיור ברפת. לפני תשע שנים הוא הקים את הרפת הרובוטית הראשונה בארץ.

מימין: ליהי, עומר וניתנאי

הפרות בוחרות מתי הן רוצות לאכול או להיחלב והכל נעשה באופן אוטומטי ללא מגע יד אדם. הסיור מרשים מאוד ומרתק גם את הגדולים וגם את הקטנים ועוז משיב בסבלנות על כל שאלה ותהייה. אחרי שראינו את הרובוט ואת הפרות הבוגרות הלכנו להאכיל את העגלים.

בסיום הסיור הוצג בפנינו סרטון הממחיש את התפתחות הרפת מחליבה ידנית והסעת החלב בריקשה ועד לבניית הרפת הרובוטית. הסרט מסכם את הסיור באופן קצר וקולע (ומשעשע).

עומר ועגל בן יומו

עלות הסיור - 30 ש"ח לאדם מגיל שלוש ומעלה. אחרי הביקור אצל הפרות התעורר בנו דחף מוזר לסטייק. אז הלכנו לאכול ארוחת צהריים.

אחרי ארוחת הצהריים הגענו למנה העיקרית - גבעת המורה.

נסענו לעפולה וטיפסנו בדרך קונטיקט עד לתחילתו של סימון השבילים הכחול - דרך נוף גבעת המורה.

עומר מריחה אירוס נצרתי

המסלול במפה מופיע כעביר לכל רכב - אז נכנסנו עם הרכב. באופן מפתיע המפה דייקה הפעם.

הנסיעה איטית. גם כדי לשמור על שלמות המכונית וגם כדי ליהנות מהנוף המרשים שהולך ונפרש לפנינו (ומתחתינו).

אני אחראי על הנהיגה וענבל אחראית לחפש את האירוס הנצרתי.

פתאם ענבל קוראת - מצאתי!

עוזי מארגן תחליף למיכל הגז

ואכן, כארבעה פריטים של אירוס נצרתי ניצבים בשיא תפרחתם המרשימה לצד הדרך.

הזדמנות לעצור לפיקניק קצר.

אני מוציא את הפינג'אן והכוסות ומגלה ששכחתי את מיכל הגז בבית.

עוזי מקושש במהירות מספר ענפים, תוחם אותם במעגל אבנים קטן ומדליק. אמיתי בינתיים מוצא מעט מרווה ונענע בסביבה ומביא לתה.

תמונה ליום המשפחה: ברקע נבי דחי והתבור

מצידנית מקוררת אנחנו מוציאים שוקו ומוזגים לילדים. גם להם מגיע לשתות משהו.

חוזרים למכונית וממשיכים על דרך הנוף למגדל התצפית של נבי דחי.

עומר ואייל במדרגות מגדל התצפית

מהמגדל משקיפים על הסביבה. אני מראה לאייל את הגלבוע בדרום ואת התבור בצפון. הקטנצ'יק (בקושי בן חמש וחצי) אומר לי: אבא, זה כמו בשיר של "מלכות החרמון" - גלבוע נושק לתבור. וואלה. צודק.

ממגדל התצפית אנחנו ממשיכים על דרך הנוף והסמ"ש הכחול חזרה לשד' קונטיקט (פינת רחוב החסידה) ומשם הבייתה.

אורכה של דרך הנוף, כולל הביקור במגדל התצפית: 7 ק"מ. משפחות מטיבות לכת יכולות לעשות את המסלול גם בהליכה או על אופניים.

השתתפו: לימור, עוזי, ניתאי, ליהי, רוני, ענבל, אמיתי, אופק, ארד, ענבל אייל ועומר.

טיול רגלי בסינגל הסוללים

2011-03-19T20:30:00.075+02:00

בעיינות ציפורי

סינגל הסוללים הוא מסלול יפיפיה המוכר בעיקר לתושבי האזור ולרוכבי האופניים. אני נמנה על הקבוצה השנייה.
ביום שני רכבתי באזור בהובלתו של ישראל, חבר קיבוץ הסוללים. לא יכולתי שלא להתרשם מהפריחה המרשימה ובעיקר ממרבצי הצבעוניים הפורחים בשולי הדרך.

דניאל עם הרקפות

מיד בתום הרכיבה התקשרתי לזוגתי והודעתי לה שלא תתכנן שום תוכניות לשבת הקרובה. אנחנו עושים טיול רגלי בסוללים.
הצטרפו אלינו יעל, עודד ועופרי (בת ארבעה חודשים!), שרון, סער, ליה, גילי ואורי, קרן שלומי דניאל עומר (הגדולה) ורותם.
אורכו הכולל של הסינגל הינו כ-6 ק"מ. לצורכי הטיול הרגלי קיצרתי את המסלול למעט יותר משלושה קילומטרים.

סחלב פרפרני

את הטיול פתחנו בפיקניק קצר במעיינות ציפורי. עוד פינת חמד נסתרת, אשר גיליתי בזכות רכיבות האופניים.
מים זכים וצלולים הנובעים במהלך כל השנה מתוך חורבה ישנה.
אחרי ארוחת הבוקר הגענו לשער קיבוץ הסוללים - נקודת ההתחלה של המסלול.

עומר וענבל בשדה צבעוניים

מספר מטרים לפני שער הקיבוץ מתחיל המסלול. הצמחייה מסתירה מעט את תחילת הסינגל אז חשוב לשים לב לא לפספס אותו ובטעות להמשיך בשביל הרחב.

הצמחיה בתחילת המסלול גבוהה ומגיע לגובה של מטר ומעלה (בעיקר חרציות וחרדל).
המסלול מוצל לסירוגין. ניתן למצוא את הרקפות באזורים המוצלים ואת הכלניות משתזפות בשמש.

המערה הסודית (משמאל: דניאל, ליה, עומר הגדולה, עומר הקטנה ואייל)

ישנם גם סחלבים וכמובן, ציבעוניים.
כ-2.5 ק"מ מסתתרת מערה. קל מאוד לפספס אותה וסביר להניח שגם אני לא הייתי יודע על קיומה, אלמלא ביום שני ישראל הסב את תשומת ליבי אליה.
במערה התרעננו מתה פירות יער.

אני מכין תה במערה

כשלוש מאות מטרים מהמערה מגיעים לנקודת פיצול. ניתן לפנות ימינה לכיוון גשר ברזל ירוק ולהמשיך בסינגל עוד שלושה ק"מ או לחילופין, כמונו, לפנות שמאלה, לחצות גדר בקר (לא לשכוח לסגור אותה אחריכם) ולהיכנס אל תוך הקיבוץ ומשם חזרה למכונית.

הסבר הגעה לעיינות ציפורי - נוסעים לגן לאומי ציפורי. מספר מטרים לאחר שפונים שמאלה מכביש 79 פונים ימינה וחונים. המעיין נמצא במבנה צפונית לרכבים.

טיול במערות בית גוברין

2011-03-12T23:11:00.015+02:00

שבת בבוקר.
מאחר וכבר טיילנו באמצע השבוע לא עשיתי תכנונים לטייל גם בשבת.
אבל השמש האביבית והמזמינה לא העמידה אפשרות אחרת.
התארגנו במהירות ונסענו דרומה לכיוון בית גוברין.

חוקרי המערות: אוהד ואייל

כשהגענו הבחנו בענן אפור שהולך ומכסה את השמיים מכיוון מערב. היה לנו ברור שזה עניין של זמן עד שהגשם יגיע אלינו.
מזל שהפעם הטיול הוא בתוך מערות.
התחלנו מהסוף - מערה מס' 7, שהיא לדעתי המערה המרשימה מכולן שכן מדובר במערכת מערות תת קרקעית ארוכה ומפותלת.
הילדים רצו מלפנים, חוקרים את המערה ומגלים את נסתרותיה.

דוחפים את אבן הריחיים

טיפות הגשם, סמוך לפתח היציאה, העידו את שידענו עוד מקודם - הגשם הגיע.
זמן טוב להפסקת אוכל ונישנושים.
כשחלף הענן, אחרי עוד הפסקת אוכל של פיתה דרוזית עם שוקולד וביקור קצר במערה הצלבנית (מערה מס' 8), עשינו פנינו אל מערת הפעמון.
חבורת תיירים גרמנים הגיע יחד איתנו למערה.
הם התרשמו מהאקוסטיקה של המערה ופצחו

משמאל לימין: אוהד, אייל ועומר

בא-קפלה בגרמנית.
אני לא מגזים אם אומר שזה נשמע כמו שירת מלאכים (משמי ברלין :-)).

טיול שלג בצפון

2011-03-09T23:32:00.043+02:00

משחקים בצימר

יום שלישי בבוקר. בודק את התחזית.
מבטיחים סופת שלגים בחרמון, הרי הגליל ואפילו בירושלים.
בודק ביומן, מזיז פגישות ומעדכן את הילדים - יום רביעי, אחרי הגן, ניסע לצפון וביום חמישי בבוקר ניסע לראות את השלג.
כמובן שאני מתאם מקום בצימר הקבוע שלנו אצל משפחת גץ.

עומר מתכוננת לשלג

אחרי טלפון לחברים אני מתעדכן שגם שלומי, עומר (הגדולה) ודניאל מצטרפים אלינו.
בשעות הערב הגענו לכרם בן זימרה. קר מאוד בחוץ.
ברכה, בעלת הניסיון, אומרת לי שזה לא קור של שלג.
לילדים לא אכפת. הם עסוקים בלשחק מחבואים בצימר.
בשעה 4:00 לפנות בוקר אני מתעורר. מציץ בחלון. גשום ורטוב אבל אין גשם.

שלג בהר בנטל

7:00 ועדיין אין סימן לגשם. אני מתקשר לבית ספר שדה מירון כדי לדעת האם בפסגת המירון יש שלג. למגינת ליבי - התשובה שלילית.
השמש יוצאת והכל רטוב וירוק אבל אנחנו רצינו שלג.
החלטנו להצפין לכיוון הרמה. היעד - הר בנטל. השיקול: אם לא נראה שלג לפחות נשתה קפה ושוקו חם.

אייל בשלג

כל הדרך מלווים אותנו נופים ירוקים להפליא ושמש בהירה.
הגענו למרגלות הר בנטל ועדיין אין סימן לשלג.
התחלנו לטפס עם הרכב לפסגת ההר. באחד הסיבובים אני מבחין בכתם לבן. ועוד אחד. ועוד אחד.
וככל שאנחנו מאמירים למעלה הצבע הלבן הולך ותופס פיקוד.
כשהגענו לפיסגה הכל כבר עטוף בשלג לבן וטרי.

הקשת מאחלת דרך צלחה חזרה הביתה

אפשר לנשום לרווחה.
יושבים בבית הקפה קופי ענן. שותים קפה ואוכלים כדורי שוקולד. יוצאים לגיחות קצרות לשלג וכשנהיה קר חוזרים להתחמם בבית הקפה.
אייל באקסטזה. עומר פחות. הקור מפריע לה.
בדרך הביתה מלווה אותנו קשת מדהימה שמסכמת יומיים קסומים.

טיול פריחה בבן שמן

2011-03-05T23:46:00.072+02:00

תמיד, כשאני רוכב על אופניים באזור כלשהו, אני חושב כיצד אני תופר מהרכיבה הזו טיול רגלי.
כך למשל, הטיול הרגלי שעשינו בנחל קטלב נעשה בעקבות רכיבה שרכבתי במקום.

הולכים בסינגל

בן שמן הוא מגרש המשחקים הקבוע שלי. לשם אני מגיע כשאין לי זמן או כוח לנסוע רחוק מדי. למרות שמדובר בתא שטח לא גדול מדי, יש בו שפע של סינגלים ואינסוף אפשרויות לשלב ביניהם - כך שתמיד ניתן לגוון.
ביום שישי, לפני שבוע רכבתי עם מספר חברים בבן שמן.
האביב הגיע במלוא עוצמתו אל כל פינה ביער. הפרח הבולט היה הרקפת אשר צבעה את היער במרבדים ורודים-לבנים.
לצד הרקפות ניתן למצוא גם עירית גדולה, קחוון, כלניות ועוד.

אייל ליד עירית גדולה בשדה קחוונים

פשוט תאווה לעיניים.
חזרתי הביתה מהרכיבה והודעתי למשפחה שתתכונן לשבוע הבא לטייל בבן שמן.
בפועל, אם מתעקשים להיות קטנוניים, אז את הטיול עשינו למעשה בתא השטח השייך לתל חדיד הנמצא צפונית לבן שמן.

כלניות ורקפות

את ארוחת הבוקר חשבנו לעשות במצפה מודיעין באחד משולחנות קק"ל. אבל בעקבות עומס רוכבי האופניים וההמולה הרבה (וגם כי טל הציע) העתקנו את הפיקניק של הבוקר לגן המוסיקלי.
כך הרווחנו גם שקט מצד אחד וגם מתקנים ופעילות לילדים (שזה שקט להורים).
אחרי ארוחת הבוקר הגיע הזמן למנה העיקרית - הטיול.

אייל מאובזר: מצלמה מלפנים ושקית שתייה על הגב

המסלול אינו מעגלי. את אחד הרכבים השארנו בנאות קדומים ועם הרכב השני הגענו למצפה מודיעין ומשם בנסיעה מתחת לכביש הגענו לתחילת המסלול.
אם מעוניינים לקצר את המסלול (ולהפסיד פריחה של מיליוני רקפות) אז אפשר להשאיר את הרכבים בתחנת האוטובוס בכביש שיורד למתקן אדם פינת כביש 443.

המסלול מתחיל בסינגל המכונה "אספרסו" (מקור השם נובע כנראה שהרבה רוכבים פותחים איתו את היום והוא טוב בלהמריץ את הדם) וממשיך בסינגל "פילו" (המכונה גם "פילו הישן"). סינגל פילו מסתיים בכביש שיורד למתקן אדם. מי שבחר לקצר את המסלול ימצא כאן את הרכב שלו. אנחנו חצינו את הכביש והמשכנו לכיוון נאות קדומים. חזרה למכונית.

אייל הצלם 1

אחרי תקופה ארוכה שאייל מבקש ממני בכל טיול שאתן לו לצלם במצלמה שלי, החלטתנו לקנות לו מצלמה. לא יקרה מדי אבל שתוציא תמונות יפות.
בטיול הזה- זו הפעם הראשונה שאייל יצא עם המצלמה שלו. הוא התלהב מאוד וצילם המון.

אייל הצלם 2

הערות:
אורך המסלול: כ-3 ק"מ.
יש לשים לב לרוכבי האופניים שעוברים בשביל ולפנות להם את הדרך. אנחנו פגשנו רק שלושה רוכבים. אולי בגלל השעה או שרוב הרוכבים בחרו להישאר בצד של בן שמן ולא להגיע לאזור בו טיילנו.

טיפים לגבי מנשאים

2011-03-02T18:05:00.007+02:00

מעת לעת פונים אלי מבין קוראי הבלוג וגם חברים ושואלים אותי לגבי מנשא לילד.
אני לא חושב שאני בר-סמכא בנושא אבל אשמח לשתף בתובנות שלי בנושא.

תחילה לכו לקרוא את המאמר כאן.
עד גיל 5-6 חודשים (כלומר, עד שהילד יושב בעצמו ושריריו ועצמותיו התחזקו דיין כדי להחזיק את הגוף ואת הראש זקופים) אני ממליץ על מנשא קדמי. המנשא שאני משתמש בו והוא מומלץ בחום הוא בייבי ביורן (Baby Bjorn). לחברה יש מספר דגמים. לא מצאתי את ההבדלים בין הדגמים משמעותיים. למיטב ידיעתי, אין יבואן רשמי וכל אתרי האינטרנט שמציעים את המנשא מביאים אותו עצמאית מחו"ל. אני העדפתי לחסוך את התיווך ולהזמין אותו ישירות מחו"ל (E-bay).
מנשא גב לא קונים בחנויות למוצרי תינוקות כגון שילב, אלא בחנויות טיולים (למטייל, ריקושט, טונדרה וכד')
לא קונים מנשא גב באינטרנט. מומלץ לטרוח להגיע לחנות עם הילד ולמדוד את המנשא. כלומר לשים את הילד במנשא, להרים אותו. לוודא שהילד לא צורח ומנסה לברוח מהמנשא ושגם להורה נוח.
מנשא טוב הוא מנשא יקר. לצערי, במקרה הספציפי של המנשאים קיים מתאם בין מחיר לבין איכות ונוחות.
חנויות טיולים שונות עובדים עם יבואנים שונים. לא להתעצל ולבקר ביותר מחנות אחת כדי לבדוק מגוון רחב יותר של מנשאים.
מנשא טוב מחזיק מעמד שנים רבות וישרת אתכם גם עם הילד הבא. אם לוקחים זאת בחשבון אז בהחלט כדאי להשקיע גם מבחינת הכסף וגם מבחינת הזמן והבדיקות.
מנשא על הגב משמעותו פחות תיק גב בטיול. אז לבדוק את תא האיחסון ולוודא שיש בו מקום גם לטיטולים, מגבונים, משחות, בגדים להחלפה וגם לציוד רגיל לטיולים כגון בקבוקי שתיה, אוכל, נישנושים, קרם הגנה וכדומה.

עד כאן העצות שלי. אם יש לכם עצות נוספות אשמח אם תכתבו אותם בהערות או שתשלחו לי אותם במייל.

בסיום טיול בנחל ציפורי (נובמבר, 2007)

סינגלים וכלניות בבארי

2011-02-26T20:27:00.003+02:00

שנים רבות לפני שאזור ישובי אשכול מותג תחת השם "דרום - אדום" היה בארי מקור משיכה לרוכבי אופניים.
למיטב ידיעתי (ואני מקווה שאני לא טועה) בבארי נוסד סינגל האופניים המתוכנן הראשון.
סינגל, למי שלא מוכר עם המושג, הוא שביל צר אשר בגלל רוחבו לא ניתן לרכוב זה לצד זה וחייבים לרכוב בטור.

השביל הצר בתמונה - זה סינגל

ניתן למצוא סינגלים בכל רחבי הארץ. סינגלים רבים נוצרו תחת גלגלי אופנועים. ניתן למצוא סינגלים כאלה בבן שמן, במענית, ואפילו, כפי שנוכחנו לגלות, גם באזור הכינרת.
חלקם של הסינגלים נבנו במיוחד עבור רוכבי אופניים ע"י בוני סינגלים מוסמכים ובשיתוף פעולה של קק"ל.

אייל ואני מתכוננים לרדת באמבטיה

סינגל בארי שונה. הוא נבנה על-ידי רוכבי אופניים חובבים (אשר חלקם עברו מאוחר יותר הכשרה והסמכה כבוני סינגלים). אז אולי הוא לא הסינגל המושלם מבחינה תכנונית אבל הוא כל-כך מהנה עד שהוא מכונה בפי הרוכבים "הלונה-פארק".
הסיבה לכך היא כי המסלול זורם ומשופע באמבטיות ובפאמפ-טראק (Pump-Track).
כדי להבין מהי "אמבטיה" יש לקרוא את הפוסט שלי מלפני שנה.
ומה זה פאמפ-טראק? אני יכול להסביר אבל עדיף מראה עיניים.

רוכב בסיום של צליחת אמבטיה

אחרי המבוא הארוך הזה להלן תקציר קורותינו מהטיול עצמו:
קמנו לבוקר עם שמיים אפורים ורוחות עזות. הודעת SMS של הורה מודאג ששואל האם לאור מזג האויר הטיול יתקיים כמתוכנן.
תשובתי הלאקונית: "כמתוכנן".

פרח בין כלניות

אני לא חזאי או חכם גדול בכל מה שקשור למזג האויר, אבל לא צריך להיות גאון כדי לראות שלפי מכ"ם העננים אין ולא יהיה גשם בבארי.
אז לקחתי את הסיכון ואייל ואני יצאנו דרומה.
השמש שהפציעה מבעד לעננים באזור אשדוד בהחלט הייתה סימן מעודד.
כצפוי, כשהגענו לבארי כבר לא היו עננים בשמים.

הילדים מחליפים חוויות במחצבות הגופרית

להבדיל משנה שעברה, הפעם הגבלתי את מספר המשתתפים ואת גיל הרוכבים על מנת שקצב הרכיבה יאפשר לרכוב את כל הסינגל.
ואכן, הרכיבה הייתה זורמת ומהנה. בשלב כלשהו של המסלול אייל אמר לי: "אבא, זה לא טיול. זה לונה פארק". אני נשבע שהוא לא שמע ממני שבארי מכונה "הלונה-פארק", אלא פשוט תיאר את תחושותיו.

עמית מוביל את הטור ביער בארי

אחרי שצלחנו במהירות מספר אמבטיות הבטחון של אייל גבר וכשהגענו לחלק בו המסלול עובר בסלאלום בתוך ואדי צר הרשיתי לעצמו לרכוב במהירות ואף לבצע את הסלאלום תוך כדי טיפוס על דופן הואדי (סטייל "קיר המוות").
כמובן, שהפריחה של הכלניות, העיריות והסביונים הייתה מקסימה. גם להקה של דיות, אשר עופפו מעלינו הוסיפו נופך לאוירת האביב.

שון מגלה מאגרי אנרגיה חדשים

סיכום: אייל נהנה מאוד. וגם כשהגענו הבייתה הוא סיפר בהתלהבות לאמא שלו על האמבטיות והסלאלום ו"שסינגל זה ההפך מדאבל".
נכנסנו למקלחת ועשינו יחד טוש, כי אייל אמר שהוא עשה מספיק אמבטיות היום.

תודה לחגית ולשמואל על התמונות (אני שכחתי את המצלמה).

טיול אופניים במורד הירדן

2011-02-19T23:00:00.042+02:00

שני משקיף על הירדן

אורטל, שגרה במנחמיה, סיפרה לי שרכבה על אופניים ליד הבית וכל האזור פורח והיא מזמינה אותי לבוא לבקר.
הפעלתי את המנוע של הגוגל כדי למצוא מסלולי טיול-רכיבה באזור.
לרוע המזל, לא מצאתי מסלול מתאים. אבל עם הטכנולוגיה של היום אין דבר כזה שאין דבר כזה.

אהרון. ברקע שחזור הצריף באום ג'וני - סמל תחילת ההתיישבות הקיבוצית

העליתי צילום לווין של האזור בגוגל ארת' והתחלתי "לדקור" על המפה נקודות ולשרטט מסלול רכיבה שיתאים לקבוצת הג'וניורים שלנו.
התוצאה: מסלול מעגלי של 18 ק"מ היוצא מדגניה ב' ועובר דרך בית זרע, מנחמיה וחוזר חזרה לנקודת ההתחלה.
הודעתי לחברים על הטיול הצפוי והזהרתי, כמובן, שהטיול תוכנן על גבי צילום לווין ויתכנו הפתעות לא צפויות ושינויים בדרך.

איזה נוף!

האזהרות שלי לא הרתיעו את מושיק וחגית ושני ילדיהם שני ושון ואת אהרון ובנו יובל אשר הגיעו למקום המפגש בכניסה לקיבוץ דגניה ב'.
התחלנו את הרכיבה בתוך הקיבוץ והגענו לאום ג'וני. בסמוך לצריף המשוחזר באום ג'וני ישנם לוחות שיש עליהם שמות כל הקיבוצים בארץ לפי סדר מועד היווסדם.

ערכנו משחק בין הילדים: נקבנו בשם של קיבוץ והמנצח הוא הראשון אשר מוצא אותו על לוחות השיש.
פינת הגאווה האישית: אייל שלי, בן החמש, ניצח את כל הילדים הגדולים בהפרש גדול.
המשכנו ברכיבה לאורך הירדן, תוך שאני מתפעל מהדיוק של ה-GPS אשר הוביל אותנו בבטחה לבית זרע ולמנחמיה.

יובל. הפסקת עשר במנחמיה

במנחמיה, כשבעה ק"מ מתחילה הרכיבה, עצרנו להפסקת עשר ולהתרעננות - וטוב שכך שכן, מבלי לדעת, הייתה צפויה לנו עליה ארוכה בהמשך. חוסר הידיעה נבע מכך בתמונת הלווין, נתוני הגובה שגויים וכשתכננתי את הטיול הנחתי שהמסלול מישורי ברובו. ככל הנראה יש לגוגל קושי עם העובדה שהכנרת נמצאת מתחת לגובה פני הים.

זה רק נראה מישורי

אז התחלנו לטפס. העליה לא הייתה תלולה אבל תוך כדי דיווש התחוור לנו שהיא ארוכה למדי.
אנחנו מטפסים ומנסים לדרבן את הילדים ולעודד אותם שאו-טו-טו העליה נגמרת אחרי הסיבוב.
וכל פעם, אחרי שעברנו את הסיבוב, גילינו שהטיפוס עוד לא נגמר.

אני מעריך שטיפסנו כ-260מ' (גובה אנכי) אשר נפרסו על מרחק של כחמישה קילומטר.
אחרי מספר דקות מצאנו את עצמנו בנקודת תצפית יפה (וגבוהה למדי) על הכינרת.
הטיפוס המשיך עד שהגענו לנקודת תצפית נוספת. מכאן כבר היה ברור שמגיעה הירידה והיא תהיה תלולה (!).

מושיק עוזר לשון בעליה

מספר מטיילים שעשו פיקניק לצד הדרך הסתכלנו עלינו במבט של "תראו את הילדים האלה מקפצים על הסלעים בדרך למטה". אנחנו, שהרווחנו את הירידה הזו ביושר, נהננו מכל שנייה.
בדרך מצאנו סינגל שנפרץ על ידי אופנועים. בניגוד להוראות ה-GPS, סטינו מהמסלול המתוכנן והתחלנו לדהור בשבילי הסינגל.

עוברים מכשול מים בדרך חזרה

הסינגל הסיט אותנו כחמש מאות מ' דרומית בקו אוירי מהמסלול המתוכנן. לפיכך, התחלנו לאלתר את דרכנו חזרה תוך שאנחנו מוצאים את עצמנו פורצים דרכים חדשות ואף חוצים נחלים במטרה לחזור/לחבור אל המסלול שבתכנון המקורי.
העובדה שאני יושב כאן כעת לכתוב את הפוסט הזה מהווה הוכחה שעמדנו בהצלחה במשימה.

חשוב לציין שהחבורה שהשתתפה בטיול אינה מייצגת את כלל האוכלוסיה והכושר והסיבולת של יובל, שני ושון גבוהה במספר דרגות מזו של מרבית הילדים בני גילם.
סיכום: טיול יפה מאוד אבל אינו מיועד למשפחות ו/או לרוכבים צעירים/מתחילים.

כפיצוי, אני מתכנן לעשות בקרוב קטע צפוני יותר היוצא מטבריה ועובר לאורך שביל ישראל עד לדגניה.

ושוב חוזרים לבני ציון

2011-02-13T10:02:00.001+02:00

מזג האויר ההפכפך מקשה עלינו לתכנן טיולים, אבל להישאר בבית זה הרי בזבוז.
אז כשראינו שהשמש יצאה, החלטנו לצאת קרוב לבית, שוב, לשמורת בני ציון.
ניצלתי את ההזדמנות כדי לשדרג את המסלול שעשינו בשבוע שעבר כך שנרכוב יותר בשטח ופחות על האספלט.

היה מעולה.

לבעלי מכשירי GPS - כדי להוריד את המסלול יש לבחור את הפורמט המועדף (ברירת המחדל - קובץ KML של גוגל ארת') וללחוץ על OK.

עם ענבל ועומר בשמורת בני ציון

2011-02-05T22:26:00.005+02:00

מבט דרומה לכיוון מה שהיה פעם איקאה

נכנסים לשמורה

בשעות הבוקר עוד טיפטף הגשם והשמש הסתתרה לחלוטין תחת מעטה עבה של עננים. אבל מבט במכ"ם הגשם בישר שתוך זמן קצר ניתן יהיה לצאת לטייל.
עלינו על האופניים ויצאנו לאזור התעשייה של רעננה. משם רכבנו צפונה לכיוון בצרה. הדרך עד לשמורת בני ציון סלולה ברובה ונחסך מאיתנו הצורך לבוסס באדמה הבוצית.
דרומית לנו, התעמר לו ענן העשן של מה שהיה פעם המבנה של איקאה.
בשמורה ירדנו מהאופניים והולכנו אותם לידינו על מנת שלא לפגוע בתוואי הקרקע הרגיש של אדמת החוסמס.

עומר בוחנת את הפריחה מקרוב

מצאנו בשמורה עוד מספר מטיילים שלקחנו את הסיכון לטיפטוף ויצאו לטייל.
הדבורים, לעומת זאת, יצאו במאות (ואולי באלפים) ללקט מעט צוף מהפריחה היפה בשמורה. שיח של רותם המדבר רחש מזימזום הדבורים כאילו היה כוורת שלמה.

בוץ זה לא לכלוך!

יצאנו מצדה המערבי של השמורה והמשכנו דרומה, במקביל למסילת הברזל עד לרשפון ומשם מזרחה חזרה הבייתה.
הדרך הייתה רטובה אך לא בוצית. למרות שניתן היה לעקוף את השלוליות שניקוו בדרכנו, נעתרתי לבקשתה של עומר וצלחתי עם האופניים כל שלולית שנקרתה בדרך רק כדי לשמוע את צהלות השמחה שלה.
סך הכל, רכבנו 16 ק"מ במזג אויר מעולה.

לטיולים קודמים שלנו באזור: כאן וכאן.

נרקיסים בגלילות 2011

2011-01-22T23:25:00.096+02:00

כמדי שנה, עם פריחת הנרקיסים בגלילות, אנחנו מגיעים לביקור.
השנה, אולי בגלל הגשמים שאיחרו להגיע ואולי בגלל שהנרקיסים התקנאו בשקדיות - הגיעה שיא פריחת הנרקיסים באזור ביחד עם ט"ו בשבט.

חיפושית שמצאנו מסתתרת בדרך

התעוררנו בשש וחצי מכוח ההרגל אבל בגלל שהפעם הטיול יוצא קרוב לבית התפנקנו לנו במיטה עד השעה שמונה (!).
בזמן הזה הספקנו לשמוע שוב ושוב את ואלס הגנת הצומח שכתבה נעמי שמר שבצירוף מקרים נדיר מתאים גם לטיול נרקיסים וגם לט"ו בשבט.

בכניסה למערות אפקה

שעה של התארגנות ובתשע אנחנו במכונית לכיוון רמת אביב.
מסתבר שעמישראל הקדים אותנו. אין חניה בגרוש בקרבת מקום. לא נורא. הטיול הזה קצר ממילא אז נוסיף קילומטרז' בהליכה מהמכונית ובחזרה.
התחנה הראשונה של הטיול - מערות אפקה.
מסתבר שהיום מתקיימת צעדת הנרקיסים של הכפר הירוק ובמסגרת הצעדה, הכפר הירוק עורך הדרכות באתר קבורת השומרונים במקום.

במערות (משמאל לימין): דניאל, עומר הגדולה, עומר הקטנה ואייל

ילדון צעיר מהכפר הירוק עט עלינו ושאל אם אנחנו רוצים הדרכה. השבנו בחיוב.
הילדון באמת השתדל אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי מסביר ומעשיר את הידע של הבחור הצעיר.
בזמן שאכלנו את ארוחת העשר לצד מערות הקבורה הבחנו בעשרות רבות של פטריות שצצו להם, כלשון הקלשאה, אחרי הגשם.

מרבדי נרקיסים לבנים

התחנה השניה של הטיול - הנרקיסים.
כאן מצאנו את עמישראל, ש"גנב" לנו את החניה הקרובה לתחילת המסלול. אליו הצטרפו גם אנשי "מצעדת הנרקיסים".
נכנסנו עמוק אל תוך שדה הנרקיסים כדי לברוח מעט מההמולה.
דניאל רצה לספר לנו את אגדה על הנרקיס עוד בתחילת המסלול, אבל הוא המתין בסבלנות עד שהגענו לנרקיסים ממש:

העליה התלולה להר הזבל

התחנה השלישית והאחרונה - הר הזבל של רמת השרון.
מגובה הר הזבל ניתן לראות את הים במערב, את כביש איילון במזרח, את רמת אביב בדרום ואת המרבדים הלבנים של הנרקיסים ואת הרצליה בצפון.
כל הילדים, אפילו עומר בת השנתיים וחצי, טיפסו למעלה ותצפתו על הסביבה.
ירדנו מהר הזבל, דילגנו מעל לשלולית וחזרנו למכוניות עייפים אך מרוצים.
לסיום, לכבוד הנרקיסים וט"ו בשבט - קבלו את חני נחמיאס והופה הי.
עדכון: המנוע של גוגל גילה לי שגם "עננת" הייתה בגלילות ואפילו הספיקה לעדכן זאת בבלוג שלה (תמונות מהממות). איך לא נפגשנו? :)

טיול אופניים למשפחות בירקון המזרחי

2010-12-25T23:22:00.027+02:00

משפחות רוכבות בבריכת הנופרים

שבועיים חלפו מאז הסערה הגדולה.
שבועיים בהם השמש חיממה את האדמה וייבשה את השלוליות... או לפחות כך חשבתי.

יום שבת חורפי עם שמש וטמפרטורות שנוטות יותר לכיוון האביב.
קבענו, דרך גרופי, עם עוד מספר משפחות לרכוב עם הילדים מנוה ירק לבריכת הנופרים.

לפני היציאה. במגרש החניה של מ.א. דרום השרון

מהמועצה האזורית של דרום השרון רכבנו דרך השדות למושב נוה ירק.
למרות שחלפו שבועיים מהגשם, חלק מהמסלול היה בוצי ואילץ אותנו לאלתר ולאגף את השביל.
שלולית אחת לא הצלחנו לאגף ונאלצנו להרטיב את הרגלים. אייל, שישב על הטריילר נשאר יבש.
במשבר האמיתי נתקלנו כשהגענו לכביש 5.

אייל ואני צולחים מכשול מים. הפעם שנינו נשארנו יבשים (יחסית)

בריכת הנופרים כבר הייתה במרחק נגיעה והדבר היחיד שהפריד בינה לבינינו הייתה שלולית ענקית אשר נראה היה שניתן לצלוח אותה בשחייה בלבד.
בדקנו בשביל החלופי, אך גם שם המתינה לנו שלולית בגודל (ובעומק) של בריכת שחייה אולימפית.

בריכת הנופרים

מעל שתי השלוליות ניצב איתן גשר ועליו מסילת הברזל. שלטי ענק על הגשר הזהירו אותנו שהעלייה על הגשר מסוכנת ואסורה.
אבל הנופרים כל-כך קרובים. וגם יום שבת היום.
החלטנו לקחת את הסיכון - ראשית העלנו את האופניים והציוד מצד אחד של הגשר אל הצד השני ואח"כ במהירות העברנו גם הילדים.

אייל ואני

חיישני הבקרה שעל הגשר זימזמו עלינו בעצבנות והיה לנו ברור שיש איזשהו עובד רכבת במרכז בקרה כלשהו שמקלל אותנו על שהרסנו לו את הפסקת התה.
משם ועד לנופרים הדרך זרמה וגם בדרך חזרה לא נרשמו תקלות.

טיולילה בעיר העתיקה בירושלים

2010-12-24T23:48:00.095+02:00

מבט מיממילא לחומות העיר העתיקה

לאחר הצצה בלוח השנה התחוור לי שחג המולד יוצא בסוף השבוע.

לפני שער יפו

הזדמנות נהדרת לטיול חג מולד. במיוחד כמזג האויר הלא-חורפי מאפשר לטייל עם הילדים מבלי לחשוש מדלקת ריאות.

מזרקת המוריסטן

הצצה חוזרת בלוח השנה גילתה שחבל שלא הצצתי קודם - הלו"ז שלי מלא: ביום שישי אני מוביל רכיבת אופניים באזור רמת הנדיב והר חורשן וביום שבת אני מוביל רכיבת אופניים לקטנטנים בירקון המזרחי (ר' הפוסט הבא).

לאחר בירורים בפורומים ובטלפון עם יודעי ח"ן (AKA, רבּקה) החלטתי להקדים ביום את חגיגת המולד ולבקר ברובע הנוצרי בירושלים ערב ערב חג המולד. הכוונה הייתה לקיים טיול אוירה של חג המולד. לשוטט ברחובות הרובע וליהנות מהקישוטים לכבוד החג מבלי לבקר בכנסיות שתהיינה סגורות.

וכך, באופן ספונטני, כמעט מעכשיו לעכשיו, ארזנו את המשפחה. גם גיא, סיוון רוני ותום הקטן הצטרפו אלינו ואפילו הצלחנו לשכנע את רבּקה להצטרף אלינו.

חנינו בקניון ממילא ומשם הלכנו לשער יפו.

משער יפו ירדנו לכיוון השוק. ברחוב מוריסטן (הרחוב השלישי) פנינו שמאלה לרובע הנוצרי.

שוק אבטימוס

למרבה הצער, גילינו רובע שומם, נטול כל רמז, ולו הדק ביותר, לכך שמחר הוא ערב חג המולד.

לאחר ביקור במזרקת המוריסטן הכחלחלה ועוד תצלום מתחת לשער המרשים של שוק אבטימוס "חתכנו" לכיוון הרובע היהודי.

ענבל ואייל ברחבת בית הכנסת החורבה

הילדים הזכירו לנו שהם רעבים והתיישבנו לנישנוש חומוס ושניצלונים במסעדת B.B.Q שממול בית הכנסת החורבה.

קינחנו במאפים טעימים במיוחד מבית היוצר של "מאפה נאמן".

רבּקה והילדים

משם לקחה רבּקה את הילדים (ואנחנו בעקבותיהם) בסמטאות העיר העתיקה.

ופתאום הפתעה: דווקא בלב ליבו של הרובע היהודי, ברחוב חב"ד, ביצבצו מהחלון עץ אשוח וקישוטי חג המולד. תזכורת יחידה ובודדה. מסתבר, שלא רק יהודים יש ברובע היהודי.

לסיכום,

תמיד כייף לבקר בלילה בעיר העתיקה וברובע היהודי בפרט. ואם רבּקה מובילה את הטיול ההנאה מהטיול מגיעה ל-100%.

סוף הטיול בקניון ממילא

והערה לעצמי לסיום: שנה הבאה לתכנן די זמן מראש טיול חג מולד לנצרת - אולי שם נצליח לספוג מעט מאוירת החג הנוצרי.

ושירות קטן לרבּקה: אם אתם מחפשים מדריכה מעולה בירושלים ובכלל עם יכולת נדירה לתקשר עם ילדים בכל גיל - רבּקה היא המדריכה שלכם (לפרטים נוספים ניתן לפנות אלי במייל)

טיול חנוכה בעקבות המכבים בבן שמן

2010-12-05T23:46:00.108+02:00

השנה החלטתי להקדיש את טיול החנוכה למודיעין הקדומה, מקום הולדתם של המכבים אשר יש האומרים שהייתה במקום בו נמצא יער בן שמן.
בעזרתו האדיבה של אתר גרופי התכנסנו מספר רוכבים צעירים עם הוריהם במבוא מודיעים.
לאחר מעבר תת קרקעי מתחת לכביש 433 המשכנו בסינגל חביב עד לקברות המכבים.

ליד הקברים סיפרנו לילדים את סיפור קובור אל-יהוד וכי ככל הנראה לא מדובר בקברי המכבים אלא בקברים מאוחרים יותר.
במסגרת החדרת ערכים של שמירת הסביבה והטבע, הילדים ניקו במעט את המקום ואספו כלים חד פעמיים ושאר זבל אשר הושאר במקום על ידי מבקרים קודמים (או כמו שאייל אומר: "אנשים טיפשים").
הזבל נאסף לשקיות אשפה אשר הבאנו איתנו מבעוד מועד. שקיות האשפה הגדושות והעמוסות נתלו על ענפי אחד העצים במרחק בטוח מחיות היער הרעבות.
המשכנו ברכיבה כשבדרך סטינו מהשביל הלבן לטובת עוד סינגל קצר לשמחת הילדים.
חצינו חזרה את כביש 443 לצדו המערבי של היער והגענו תוך זמן קצר לגן המוסיקלי.
הילדים נהנו מאוד מהמתקנים בגן והיה ממש קשה לנתק אותם משם.
אבל האטרקציה האמיתי הייתה במערת הנזירים. הילדים טיפסו אל פתח המערה והתרוצצו בה עד שנאלצנו לאיים עליהם כי אנו עוזבים ושנחזור לאסוף אותם רק בטיול החנוכה הבא בעוד שנה.
המשכנו ברכיבה לכיוון בית העלמין של מודיעין כשמעט לפני מבוא מודיעים הגיע הזמן לפרוע את המחיר הכבד של מגמת הירידה שאפיינה את מרבית הדרך עד כה ב"קיר" אימתני המוביל חזרה למבוא מודיעים.
מראש ויתרנו על כל נסיון לצלוח את "הקיר" המדורדר ועלינו אותו ברגל כשהאופניים לצדנו.

הגענו לכניסה האחורית של מבוא מודיעים ומשם דרך היישוב חזרנו לרכבים.
מצ"ב הקלטת המסלול לטובת אלו שירצו לשחזרו, אולם חשוב להבהיר כי יייתכן וביום שבת לא ניתן יהיה לעבור דרך מבוא מודיעים ויש לעקוף את הישוב, דבר הכרוך בעוד ירידה קטנה ולאחריה עליה.

ועוד הערה קטנה המיועדת לאלו שאין להם אופניים: ניתן לעשות את המסלול גם ברכב

עין בוקק

2010-10-30T23:56:00.067+02:00

נקודת ההתחלה של המסלול

מי שעוקב אחרי הפוסטים יודע שאייל חגג בסוף השבוע האחרון יום הולדת חמש. מבחינתו זו סיבה מעולה לפסטיולדת כלומר פסטיבל טיולים עבור ובשם היום הולדת.
הסיפתח נעשה בטיול בוקר שישי בתל אביב בעקבות חסמב"ה, אבל לא ילד כמו אייל ינוח על זרי הדפנה של טיול אחד קצר.

תחילת המסלול

לכן, בצהרים, כשחזרנו הביתה מתל אביב, התחלנו להכין את התיקים לקראת ירידה לים המלח.
על הפרק: מפגש חברים בחאן וילג' בלו ובבוקר טיול בעין בוקק.
בשעות אחר הצהרים הגענו לחאן שנמצא בנוה זוהר.
בפרסום האינטרנטי הובטח לנו: "כפר נופש מדהים ביופיו, היחיד מסוגו בים המלח....יש פינת חי...ועוד מגוון הפתעות".

לא מצליחים להישאר יבשים לאורך זמן

ואכן, הפתעה - קשר בין הפרסום באינטרנט למציאות התגלה כמקרי לחלוטין.

לא מדהים ולא בטיח. פינת החי הייתה תוכי אומלל בכלוב.

אני יכול רק לקוות שאכן המקום הזה הוא יחיד מסוגו בים המלח ואין עוד מקומות מוזנחים ועלובים שכאלה.

תמונה רטובה ליום המשפחה

לילדים נראה שההזנחה הפושעת של המקום לא הפריעה במיוחד ורק אנחנו (המבוגרים) היינו צריכים לעקוב אחריהם בשבע עיניים ולשמור עליהם מפני המפגעים הרבים שהיו במקום.

לא בכדי לא תמצאו תמונות בפוסט הזה של המקום - רק תישמרו לכם ואל תגיעו לשם אם בריאותכם הנפשית והפיסית חשובה לכם.

טובלים בבריכה

בבוקר עשינו פעמינו לנחל בוקק הסמוך יחד עם טל (שחגג אף הוא יום הולדת) בנו אופק (שחגג יום הולדת יום קודם) אשתו טל וענבל ועמית (שבאו לחגוג איתנו יום הולדת). (למי שלא עוקב: היינו 9 מטיילים מתוכם לשניים קראו טל, לשניים קראו ענבל ושלושה חגגו יום הולדת ב-48 השעות האחרונות).

ילדים + מים = האושר המושלם

המסלול מסומן היטב ואין צורך במפה או בחוש התמצאות מפותח כדי לצלוח את המסלול.
תחילתו של המסלול בכביש 90 פחות או יותר אל בקו אוירי מול מלון מרידיאן (הצפוני מבין המלונות בים המלח).
חונים ליד השלט והולכים לאורך סימון השבילים השחור לכיוון מערב.
מהר מאוד מצאנו עצמו פוסעים בתוך מי הנחל: אייל בראש ואנחנו אחריו.

מתחילים לטפס

מי שמעוניין להישאר יבש - יש אפשרות ללכת במקביל לנחל - אבל למה לעשות דבר כזה?!
בדרך ישנן מספר בריכות וניתן לרבוץ בכל אחת ואחת מהן. המים מתוקים ונעימים.
למי שאינו ממטיבי הלכת יכול להגיע עד הבריכה האחרונה (אם ספרתי נכון יש שלוש בריכות) ואז לחזור באותה הדרך חזרה למכונית.

מאושרים בפסגה (עומר ישנה)

משפחות מטיבות לכת, כמונו, יכולות להמשיך על המסלול השחור שמתחיל בטיפוס ארוך, תלול (בחלקו) ואתגרי המוביל לתצפית מדהימה על ים המלח ושווה בהחלט את המאמץ.
אחרי התצפית והמנוחה ממשיך על הסמ"ש השחור עד למפגש עם סמ"ש אדום אשר מוביל חזרה למכוניות.

מתחילים לרדת בסימון האדום

סך כל המסלול 4 ק"מ ואייל (בן חמש ויום) צלח את כולו בהליכה ראויה לשבח.

מומלץ לקחת קרוקס או נעליים חלופיות להליכה במים ואח"כ להחליף לנעלי הליכה (למי שירצה לעשות את המסלול המעגלי למטיבי לכת)

ניתן לסכם את הטיול כאחד הטיולים המהנים ביותר שיש לארצנו הקטנה להציע. מתאים גם למטיבי לכת וגם לכאלו שלא. ומומלץ לבקר במקום בהקדם לפני שרט"ג יחלו לגבות תשלום על הכניסה.

סיור בתל אביב בעקבות חסמב"ה

2010-10-29T09:41:00.030+02:00

היום יש לי יום הולדת

אייל התעורר בבוקר לחדר עמוס בבלונים.
"היום זה יום מיוחד" חשב לעצמו. "היום אני בן חמש. מעניין מה תכננו לי אמא ואבא".
ועוד הוא שקוע במחשבות פרצו אמא ואבא לחדרו בצהלות ובשירת "היום יום הולדת".
וכך, עמוס באנרגיות חיוביות של בן חמש, הוא עלה למכונית של אבא ויחד נסעו לפגוש את אורי קציר וחברים לטיול בתל אביב.

אורי קציר מקריא מתוך ספר חסמב"ה

אורי קציר עלה על רעיון מבריק: סיור באתרים היסטורים בתל אביב שלהם זיקה לסיפורי חסמב"ה מבית היוצר של יגאל מוסינזון.
את הסיור התחלנו ברחוב דיזינגוף ליד בית מרקחת "תרופה". לבית המרקחת תפקיד חשוב בספר הראשון של חסמב"ה שכן שם היה הטלפון היחיד באזור ובעזרתו הזהירו את חברי ההגנה מפשיטה של הבריטים על הסליק המקומי.

בבית הקברות המוסלמי סמוך למיקום המערה החשמלית

משם המשכנו לתחנת המשטרה וראינו את המקום משם חילצו חברי חסמב"ה את בכיר ההגנה, ירמיהו, מחדר המעצר.
גם בבית בו נכתבו סיפורי חסמב"ה ביקרנו, והבנו את הבסיס להשראה של מוסינזון לכתיבת הסיפורים.
אחד השיאים של הסיור היה כשאורי לקח אותנו למקום הימצאה (הסודי) של המערה החשמלית.

ביאליק וחברים נחים בבית הקברות ברחוב טרומפלדור

שיא נוסף, מבחינתי, היה ביקור בבית הקברות ברחוב טרומפלדור ושם פגשנו את ביאליק, אחד העם, משה שרת, אליהו גולומב, שאול טשרניחובסקי, שושנה דמארי ואחרים הנושאים שמות של רחובת בתל אביב ובכלל.
הסיור היה מרתק בעיניי. אייל התעניין מעט בסיפורי חסמב"ה אבל פחות בתיאורים ובסיפורים על האתרים ההיסטורים.

למרות אזהרות החזאים, מזג האויר היה מקסים ותפאורה נהדרת לסיום הטיול בחוף הים.
לסיכום, ממליץ בחום למבוגרים אשר מכירים את חסמב"ה וגם לכאלו שרוצים להכיר את תל אביב קצת יותר לעומק.

המעוניינים להשתתף בסיורים (רגליים) של אורי קציר בעקבות חסמב"ה מוזמנים לבקר באתר שלו.

סובב בנימינה ובקעת הנדיב = סבב"ה

2010-09-29T23:05:00.047+02:00

אייל ואני רכבנו היום באירוע אופניים בבנימינה אשר הופק ע"י עמותת "בשביל מורן ורדי" להנצחת זכרו של סרן מורן ורדי ז"ל.
ניתן היה לבחור לרכוב במסלול של 40 ק"מ אשר מגיע אף להר חורשן וכולל רכיבת סינגלים ואשר התאים לרוכבים בעלי כושר גופני גבוה. רוכבים מתחילים יכלו לבחור במסלול צנוע יותר אשר כונה "מסלול משפחות".
מאחר ועם אייל אני לא יכול לרכוב 40 ק"מ ומצד שני גם אייל וגם אני כבר לא מסתפקים ב"מסלולי משפחות", בחרנו לרכוב ב"מסלול העממי" באורך של כ-15 ק"מ וכלל רכיבה למצפור מורן, גיחה קצרה לבקעת הנדיב והמשך רכיבה בשדות בינות לכרמים, מטעמי רימון וזיתים.
לסיום, אני חייב מילה טובה למארגנים: האירוע הופק בצורה מעולה. המסלול היה מסומן היטב, קרטיבים חולקו כצ'ופר לילדים וכשלושה-ארבעה נקודות לחלוקת מים.

קמפינג וטיול אופניים בשאר ישוב

2010-09-25T13:17:00.126+02:00

בסך הכל רציתי לארגן טיול דו-יומי למשפחתי ולעוד מספר חברים. בלי להרגיש זה הפך להפקה גרנדיוזית המצריכה שני פוסטים. אז נתחיל בהתחלה.

לפני שלושה חודשים רכבתי עם חברים במסלול סובב נחל שניר. המסלול היפיפה והמישורי פשוט ביקש לקיים רכיבת משפחות.
אז קבעתי תאריך והודעתי לחברים. אט אט הצטרפו החברים ופתאום הפכנו לקבוצה ענקית של 35 משפחות המונה כמאה אנשים.

יצאנו בשמונה וחצי לכיוון צפון. במהלך ארוחת בוקר (שוקו) בתחנת הדלק שעל כביש 6 הבחנו בעוד ועוד חברים אשר עשו גם הם את דרכם צפונה לאתר הקמפינג.
ככל שהלכנו והיצפנו, פגשנו עוד ועוד חברים (קל לזהות את הרכבים עליהם תלויים האופניים).
בדיוק מרשים הגיע הקבוצה הענקית לאתר הקמפינג - חוות פאולי בשאר יישוב.

בשלב זה אעשה אתנחתא מהסיפור על מנת לשבח ולפרגן את חוות פאולי ואת ארז סופר, מבעלי האתר.
חבריי הצפוניים המליצו לי על המקום והיום, לאחר מעשה, אני יכול להצטרף לממליצים בפה מלא.
המקום מקסים. מתוחזק היטב ובאופן שוטף. יש נקודות חשמל ומקררים בכל מקום. ליד כל מקרר יש גם מיקרוגל וקומקום. מים חמים במקלחות והכל נקי ומצוחצח. אין לי ספק שגם בעתיד, כשאתכנן לינת קמפינג בצפון אהיה שם.

נחזור לסיפורנו: פרקנו את הציוד ושמנו פעמינו לקייקי הגושרים. הבטיחו לי ראפטינג משפחתי רגוע וקיבלתי (לשימחתי) ירדן זורם ומהנה. אני חייב לציין לטובה את שירה מקייקי הגושרים אשר ליוותה אותי בכל שלבי התכנון ואף התקשרה אחרי הטיול לוודא שנהננו ושהכל עבר כשורה.

לאחר הרפטינג, רטובים ומאושרים עד השמיים, קיבלנו מהגושרים ארוחת מלכים שכללה פיצות ופוקצ'ות חמות מהתנור. השף לא עמד בקצב וכל פיצה/פוקצ'ה שיצאה מהתנור נעלמה כלא הייתה. היה כל-כך טעים שנאלצנו לדחות את ארוחת הערב המתוכננת במספר שעות.

בינתיים הילדים הכינו פיתות מקמח, מים ושמרים. את הפיתות אפינו על סדג' מעל לקומזיץ שהקמנו.
כשהערב ירד וכדי לפתוח את התיאבון יצאנו לרכיבת לילה. הירח המלא פיתה אותי לרכיבה ללא פנסים אבל רצון לחוד ומציאות לחוד. האורות מסביב היקשו עלינו להתרגל לחשכה ולכן הדלקנו את הפנסים שהבאנו ליתר ביטחון.
רכבנו מאתר הקמפינג לאנדרטה להנצחת חללי אסון המסוקים. כשהגענו לאנדרטה חילקתי נרות סינים לילדים אשר הדליקו והניחו אותם ליד האבנים התלויות עם שמות החללים במקום נפילת אחד המסוקים. היה יפה ומרגש.
רכבנו חזרה לאתר הקמפינג ואכלנו את ארוחת הערב. אט אט הילדים פרשו לאוהלים והמבוגרים העבירו את הזמן בשיחה בטלה.
לפתע הבזיק לו ברק ואחריו נשמע רעם וקולות טיפטוף נשמעו מסביב.
במהירות ארזנו את כל הציוד המפוזר אל תוך האוהלים תוך שאנחנו מקללים את החזאים שלא אמרו דבר על גשם צפוי.
הגשם, החום והלחות גרמו לנו להגיש באקלים טרופי וממש כמו הגשמים הטרופים, גם הגשם הזה נפסק באותה פתאומיות כפי שהחל.
ויהי ערב ויהי בוקר......

עם אור ראשון התעוררתי. ככה זה תמיד בקמפינג. הוצאתי את המצלמה וצילמתי את המשפחה.
שוטפים פנים, מצחצחים שיניים ומתחילים לארגן את ארוחת הבוקר. חלב שנשמר במקרר וקורנפלקס שהבאנו איתנו היוו את ארוחת הבוקר. ככה זה המשפחה שלי - מסתפקת במועט.

חיש קל קיפלנו (כלומר, קיפלתי) את האוהל, המזרון, השק"שים והתארגנו לרכיבה.
מסלול הרכיבה יצא מאזור הקמפינג לכיוון כביש 918 חצייה (זהירה) של הכביש והנה אנחנו בשביל אופניים לאורך נחל חרמון (= הבניאס) מעשה ידיה להתפאר של מועצה אזורית גליל עליון.
לפני הרכיבה ציידנו את כל הילדים בזרנוקי מים. לאחר מספר ק"מ של רכיבה עשינו עצירת התרעננות והילדים (וחלק מהמבוגרים) נכנסו למים וגם זרנוקי המים נכנסו לפעולה. למיטב ידיעתי, אף אחד מהנוכחים לא נשאר יבש.
המשכנו ברכיבה עוד מספר ק"מ ואז אתנחתא נוספת על הדשא שעל גדות הנחל בפאתי כפר סאלד.
לאחר המנוחה וארוחת עשר חזרנו על פעמינו באותה הדרך עד לאתר הקמפינג ולמכוניות.

העמסנו את האופניים ונסענו שוב לאנדרטה של אסון המסוקים כדי לראות אותה באור יום.

סך הכל היו לנו יומיים עמוסי חוויות וריגושים. תוך שנה-שנתיים אתאושש מההפקה הזו ואחשוב על הפקה נוספת.

הליכה לאורך מצוק הכורכר של הרצליה

2010-09-04T23:28:00.048+03:00

יצאנו ביום שבת אחר הצהריים למצוק הכורכר בהרצליה לחפש אחר חצבים בעקבות המלצתו של עמית מנדלסון מאתר INature.
אני מכיר את המסלול היטב בעקבות רכיבות האופניים הרבות שאני עושה באיזור, לכן החלטתי לסטות מהמסלול המוצע באתר של עמית ולהתחיל את המסלול ממש ליד בית שגריר ארה"ב ברחוב גלי תכלת (הבית נחשב לבית היקר ביותר בישראל).
בצידו הדרומי של בית השגריר ישנה סמטה צרה המובילה אל צוק הכורכר. לאחר חציית הסמטה נגלה המראה הקסום של הים.
שגריר ארה"ב בוודאי כבר רגיל לנוף הזה, אבל אנו, בני התמותה, נעמדנו מספר דקות רק כדי להשקיף אל האופק וליהנות מהבריזה הנעימה שהגיעה מהים.
לאחר שהשקפנו והתרשמנו עשינו פעמינו צפונה לאורך צוק הכורכר.
בדרך פגשנו את חבצלת החוף.
מצד ימין שלנו ראינו את מחנה רשף הנטוש אשר בעבר שימש במרכז הדרכה של תנועות הנוער.
כדאי לפקוח עיניים ולאתר את מסלול הסינגל הצר (המכונה בפני רוכבי האיזור "סינגל השגריר") וללכת בו במקום ללכת בשביל הרחב והמשעמם.
הסינגל מוביל עד לכביש המוביל אל חוף סידנא עלי. עלינו בכביש והגענו למסגד סידנא עלי.
ביקשנו בנימוס להיכנס למסגד להתרשמות. הנשים, נטולות כיסוי ראש נותרו בחוץ. הגברים והילדים
(בלבוש צנוע פחות או יותר) נכנסו.
כרגע המסגד בשיפוצים אבל למרות זאת הצלחנו להתרשם מהנוף שנשקף מגג המסגד וצילמנו תמונה קבוצתית של הילדים.
המשכנו במסענו דרומה. לאחר חניון הכורכר מגיעים למדרגות המובילות לחוף הים. התגברנו על הפיתוי לרדת לים והמשכנו דרומה בעוד סינגל העובר לאורך המצוק עד לשתי סירות. גם כאן, הילדים התקבצו לתמונה משותפת.
מכאן כבר ניתן היה להבחין בגן הלאומי אפלוניה. בהתאם לתיאור המסלול אצל עמית, פנינו ימינה כך שהגן הלאומי משמאלנו עד לשער הכניסה של האתר שם המתין לנו רכב שדאגנו להקפיץ מבעוד מועד.
לצ'יפור הילדים, ירדנו לחוף הים והעברנו את מעט הזמן שנותר עד לשקיעה.
כשהחשיך קינחנו בגלידה המיתולוגית של אריה בחוף השרון (חוף הקשתות) וחזרנו הבייתה עייפים אך מרוצים.
נ.ב., את החצבים בסוף לא פגשנו. הם נמצאים מעט מזרחית מאפולוניה בחורשה הנמצאת בפאתי נוף ים.

סיכום ודגשים:
אורך המסלול הוא כ-1.5 ק"מ. המסלול קוי (לא מעגלי) ויש לדאוג להקפיץ רכב מבעוד מועד לכניסה של הגן הלאומי אפולוניה.
צוק הכורכר נמצא בסכנת התמוטטות תמידית. יש להיזהר ולא ללכת קרוב מדי לקצה.
הקלטת המסלול.

מי קדם בפארק אלונה

2010-08-28T21:30:00.001+03:00

קצת ליד בנימינה ולא רחוק מהישוב עמיקם שלמרגלות הר חורשן נמצאת ניקבה עתיקה בת אלפי שנים אשר נחצבה על ידי הרומאים ומטרתה הייתה להוביל את מי המעיינות בסביבה אל קיסריה.
מפעל מים אדיר מימדים זה שאורכו 23 ק"מ עובר דרך נקבות תת קרקעיות עד לאקוודוקטים המפורסמים (אותם ניתן לראות גם לאורך כביש החוף) עד לקיסריה.
כיום, מועצה אזורית אלונה, מפעילה את האתר "מי קדם" המוליך את מבקריו לאורך כ-300 מ' בנקבה התת קרקעית.
קודם להליכה בנקבה מוקרן בפני המבקרים סרטון קצר ומעניין הממחיש את מטרת הנקבה ומרחיב מעט על האזור ועל ההיסטוריה שלו.
המסלול בנקבה מואר לכל אורכו בפס של תאורת לדים ואין צורך בפנסים.
עומק המים המירבי יכול לנוע בין 40-70 ס"מ (אבל בשל התקופות השחונות הפוקדות את אזורנו נראה לי שגם 40 ס"מ זו הפרזה).
אין ללכת בנקבה יחפים בשל סכנת החלקה. נעליים, כפכפים או קרוקס יתקבלו בברכה.
אין להיכנס לניקבה עם מנשאי גב. אבל גם אין צורך בכך - עומר בת השנתיים צלחה (תרתי משמע) את המסלול כמעט ללא עזרה. בקטעים העמוקים (יחסית) לקחתי אותה על הידיים.
יש להביא בגדים להחלפה - כי יבשים לא יוצאים מהניקבה.
סך הכל, טיול חביב וקצר מתאים במיוחד לימות הקיץ החמים.
האתר לא פתוח בחורף.
אפשר לשלב גם עם ביקור ברמת הנדיב או טיול וארוחת צהריים במדרחוב של זיכרון יעקב.
אנחנו הסתפקנו בקרטיבים מהקיוסק שבאתר.

ביקור במוזיאון הארץ

2010-08-26T18:16:00.003+03:00

הפרסום המאסיבי ברדיו (חבילת "פלאפל מוסקו"?) של מוזיאון ארץ ישראל אודות תערוכת "ריקוד המכונה"עשה את שלו ואנחנו מצאנו את עצמנו בוקר ליום חמישי בקופת המוזיאון בתור לכרטיסים.
אנשים חכמים הזמינו כרטיסים בטלפון ופשוט הגיעו לאסוף אותם מהקופה. אנחנו, לעומת זאת, המתנו בסבלנות בתור הארוך של האנשים שלא יודעים שאפשר להזמין בטלפון וכשהגיע תורנו התברר שכל האנשים החכמים מהטלפון כבר קנו את כל הכרטיסים למופע ריקוד המכונה של השעה 10:30, 11:00 ו-11:30.
לא נורא, רכשנו כרטיסים למופע של שעה 12:00.
עד לתחילת המופע יש לנו שעתיים "להרוג" אז עשינו את פנינו למוזיאון לתולדות הדואר והבולאות. שם במרתף מסתתרת תערוכת "אנשי החומר הקטנים". בתערוכה מוצגות בובות חומר ("חֶמַר" בפי העם).
בסיום התערוכה (קרי, החלק התיאורתי) עברנו לסדנת עבודות בחומר (קרי, החלק המעשי).
בסדנא אייל קיבל גוש חומר מתוכו הופרש מעשר לעומר הקטנה אשר לשה אותו בחדווה ואנחנו הרווחנו שקט תעשייתי.
אייל, בסיוע קל של אמא ואבא, יצר דובי חביב.
את הדובי, העברנו אחר כבוד למבנה סמוך לצורך צביעה וייבוש.
פתאום, בלי להרגיש, הגיעה השעה 12:00 ואנחנו עשינו פעמינו לאטרקציה המרכזית עבורה נתכנסנו - "ריקוד המכונה".
הילדים נהנו מאוד מהחלק הראשון בו רצים מבובה מכנית אחת לשנייה ומפעילים אותן בלחיצת כפתור.
החלק השני של המופע התגלה כמעט מאכזב. אולי בגלל גובה הציפיות מהפרסום המאסיבי ברדיו.
למזלנו החלק השני היה קצר יחסית והסתיים לפני שהילדים איבדו את סבלנותם.
בדומה לטיולנו בנהריה גם כאן קינחנו את הטיול במסעדה מיתולוגית - מפגש גשר הירקון.
היה טעים.

ברכבת לראש הנקרה

2010-08-25T22:01:00.080+03:00

החופש הגדול כבר מחשב את קיצו לאחור וקייטנת אבא ואמא נכנסת להילוך גבוהה.
היעד הוא ראש הנקרה.האמצעי (העיקרי): רכבת ישראל.
הרעיון שעומד מאחורי הבחירה ברכבת הוא כפול: א. הנסיעה ברכבת היא חוויה לילדים. במקום לשבת חגורים בכסא למשך שעתיים הטיול והכייף מתחילים כבר מהכניסה לתחנת הרכבת. ביחד עם החברים הם מתרוצצים בין הקרונות (כשאנחנו פוקחים עליהם עין, כמובן). ב. גם ההורים פטורים מנטל הנהיגה ויכולים להעביר את הזמן בנוחות יחסית.

עמיר, אחד ההורים, גדל בקיבוץ עברון והעביר את רוב שנות ילדותו באזור נהריה. מרגע שהגענו לעכו וצפונה זכינו לשמוע סיפורי וחוויות מילדותו במקום. רק בשביל זה היה כבר שווה להגיע.

"נחתנו" בנהריה וגייסנו מונית שירות אשר העלתה את כל הקבוצה יחד לראש הנקרה.
רכישת כרטיסים והופ - אנחנו כבר ממתינים לרכבל. אייל התרגש במיוחד והקפיד להדגיש שזוהי הפעם הראשונה שהוא נוסע ברכבל.
ירדנו את הנקרות. ראשית הלכנו לראות את סרטון על הנקרות ועל ההיסטוריה של המקום. הסרטון הוא רב-חושי ומשולב עם רוח (שמגיעה ממאווררים שנדלקים וכבים לפי העניין) ונתזי מים מספרינקלרים המופעלים בכל פעם שבסרטון מוצג גל המתנפץ באחת הנקרות.

השיער של עומר הקטנה רטוב בעקבות הלחות בניקרות

לאחר הסרטון, יצאנו למסע בתוך הניקרות. יופי של מסלול אבל הלחות .... איזו לחות. יחד עם זאת, נדמה שלילדים הלחות לא הפריעה אבל נראה לי שגם הם שמחו כשיצאנו לאויר הפתוח ולאויר והלחות ירדה מ-100%.
אם נתעלם מן העובדה שהאתר ממוסחר לחלוטין וממש (אבל ממש) לא זול - אחלה טיול שמתאים גם לעגלות וגם למשפחות שאינן מטיבות לכת.

סך הכל, הביקור בנקרות ארך כשעה וחצי.
ירדנו עם מונית חזרה לנהריה. בדרך עברנו ליד "פארק כל גיל" שנראה מפתה מאוד אבל כבר הרגשנו את הרעב מדגדג במורד הבטן אז המשכנו לאחת מאבני היסוד של נהריה - מסעדת פינגווין המיתולוגית.
המסעדה נוסדה בשנת 1940 ופעילה כבר 70 (!) שנה. מנת הדגל של משפחת אופנייהמר הייקית הוא שניצל וינאי אותנטי (בינינו, אני מעדיף את השניצלים של קפה נואר). החלק החביב ביותר עליי בארוחה היו מקלוני הלחם הטעימים (מממ....) שהוגשו לנו כמתאבנים לפני קבלת המנות.
בסיום הארוחה קינחנו בגלידה טעימה בגלידריה הסמוכה והלכנו ברגל (5 דקות) עד לתחנת הרכבת ומשם - הבייתה.

ביקור חפוז בעין פרת

2010-08-22T00:28:00.003+03:00

גל החום הצפוי הבריח את רוב האנשים עמוק אל תוך המזגנים.
אנחנו החלטתנו, בהפוך על הפוך, לנסוע דווקא לצפון מדבר יהודה.
יחד עם זאת, בגלל החום הכבד, החלטנו לרבוץ (כלומר, לערוך פיקניק) במקום לטייל.אז בהמלצת שלומית נסענו לעין פרת.
בזכות האויר היבש, צל עצי האקליפטוס והמים הקרירים שכחנו לגמרי שהחזאים הבטיחו את "עומס החום הכבד ביותר אשר תועד בארצנו".
לרוע המזל, ענבל חטפה כאב בטן ממקור לא ידוע (וירוס? קילקול קיבה?) ונאלצנו לחזור הבייתה לפני התיכנון למגינת ליבם של הילדים (ושלי).
סיכום ביניים: בקרוב נחזור לשם לעוד פיקניק או אולי אפילו לטיול רגלי (תלוי במזג האויר).

בגלל הביקור הקצר הספקתי לצלם רק שתי תמונות.

זחילה במערת חריטון

2010-08-15T09:50:00.001+03:00

כבר הרבה זמן שאני רוצה לבקר במערת חריטון.
בדרך כלל אני יוצא לטיולים שלי עם משפחה וחברים על בסיס מפת סימון שבילים ותיאורי מסלול וטיפים שאני קורא באינטרנט.
הגוגל ידע לספר לי שמערת חריטון היא מערה גדולה מאוד (הגדולה בארץ) ומסועפת מאוד. כמו כן היא נמצאת בצידו השני של הקו הירוק.
בשל הנסיבות הנ"ל, החלטתי הפעם לחרוג ממנהגי ולחבור לטיול שאירגן בית ספר שדה כפר עציון.
אני לא מתכוון לתאר כאן את המסלול או לספר לכם על חריטון ועל תקוע. את הכל תוכלו למצוא בעמוד המפורט של הבית ספר שדה.
אני כן מתכוון לספר לכם שהזחילה במערה הייתה חוויה ענקית לילדים ולמבוגרים.
יש משהו קסום בטיול של כשעה מתחת לאדמה בעזרת פנסים. המסלול במערה כולל זחילות וטיפוס וירידה בסולמות.
בפתח המערה נמצאות שתי אבני ענק המזכירות מאוד את לוחות הברית. אייל ידע לספר לי שלוחות הברית מוזכרות בשיר "אחד מי יודע" מההגדה של פסח.
לפעם הראשונה אני ממליץ לעשות את המסלול עם מדריכי בית הספר שדה או לפחות עם מישהו שכבר היה במערה ומכיר את מכשוליה. ויש בה מכשולים. מנקודה מסויימת (אולם מספר 9)הזחילה הופכת קשה יותר ולאנשים מאותגרי נפח (קלי, שמנים) המעבר בלתי אפשרי.
כשהגענו לאולם מס' 9, הודיע אור, מדריכנו החביב, שמכאן מתחילה הזחילה האתגרית והציע למי שמעוניין להמתין באותה נקודה עד שנחזור.
בהזדמנות זו, אציין לטובה את אור המדריך שהיה גם נחמד, גם גילה סבלנות לילדים וגם הפגין ידע רב וענה באריכות על כל שאלה.
בשל החום לא המשכנו בטיול המתוכנן לנחל תקוע וחזרנו לרכבים. מבחינת אייל ומבחינתי זה היה מספיק ומספק בהחלט. אייל נרדם תוך חמש דקות מרגע שנכנסו לרכב.
טיפים: אייל, בן חמש, עשה את המסלול ללא בעיה. גם עומר ואופק (בני 4.5) צלחו את המסלול בהצטיינות יתרה. סך הכל מדובר במסלול לא קשה, המתאים לכל עונות השנה.
סיכום: מתכוון לעשות את המסלול הזה שוב!
תודה לשלומי וליוליה על התמונות היפות אשר חלקן שובצו בפוסט זה.

למעוניינים: הקלטת מסלול הגישה (קובץ להורדה).

פוסט המאה

2010-07-30T04:58:00.004+03:00

אט אט, אך בביטחה, הצטברו הפוסטים בבלוג ובלי להרגיש הגענו לפוסט מס' 100.
בפוסט זה אבקש לעדכן כי לאחר 99 פוסטים (רשומות) תקענו יתד גם בעולמו המופלא של הפייסבוק.
חדי העין בוודאי הבחינו בתוספת שהופיעה לה בתחתית העמודה השמאלית של הבלוג.

החלוקה בין הבלוג לבין דף הפייסבוק פשוטה:
בבלוג אתמקד בתיעוד הטיולים המשפחתיים שעשינו ובפייסבוק אכתוב על כל השאר, כלומר עדכונים, המלצות, תכנוני טיול עתידיים ושאר מחשבות והגיגים אשר קשורים לטיולי משפחות.

אז מי שטרם נרשם לדף הפייסבוק - מוזמן לעשות כן.

סוף שבוע על שפת הכינרת בכפר הנופש של קיבוץ מעגן

2010-07-17T22:01:00.017+03:00

השבת נסענו לסוף שבוע בכפר הנופש בקיבוץ מעגן.
ביקשו יפה אז הבטחתי שסוף השבוע יהיה נופש בלבד, קרי ללא טיולים ובלי אופניים. אז כך (כמעט) היה.
הגענו ביום חמישי בצהריים לקיבוץ מעגן. החדרים שקיבלנו היו נקיים ומשופצים עם רחבת דשא ועץ בננות (!). המטבח בחדר כלל קומקום ושני ספלי קפה. כנראה שעל צלחות וסכום לא שמעו שם.
אבל, זוגתי השכילה להביא הכל מהבית כך שלא הייתה לנו בעיה.
המקום מותאם למשפחות המבקשות לנפוש ולילדים ומציע פעילויות מגוונות מבוקר עד ערב.
ביום חמישי בערב היה קומזיץ שכלל הכנת פיתות על סדג'. בנוסף היתה שירה בציבור שלא ממש המריאה (או כפי שאמרתי לזוגתי: "הייתי בהלוויות יותר שמחות").
ביום שישי, אחרי שהשתוללנו עם הילדים בבריכה, השתתפו הילדים בסדנא להכנת כדורי שוקולד. הילדים נהנו מאוד (לי היו מעט סייגים בקשר למתכון לפיו הכינו את הכדורים).
הסדנא התקיימה במועדון הילדים, כך שהקטנטנים, אשר הסדנא לא התאימה להם, שיחקו במקביל בג'ימבורי העשיר שנמצא שם.
את שארית האנרגיות שעוד נותרו להם (ומסתבר שנותרו להם הרבה אנרגיות), הוציאו הילדים בערב על מתקנים מתנפחים.
עד שבת הצלחתי לעמוד בהבטחתי להימנע מטיולים, אבל הקיבוץ מציע לאורחים כרטיסים חינם לשייט בקאנו אינדיאני באתר "רוב רוי" - אז לא ניקח?!
לא היה צריך לשכנע את הילדים לבוא. כמה כבר אפשר לשרוץ בבריכה.
המסלול נמצא בין שני סכרים לאורך הירדן הדרומי. הסכרים הבטיחו לנו שייט רגוע שהתאים גם לעומר בת השנתיים.
הילדים נהנו מאוד לחתור בקאנו. כמו כן, לאורך המסלול "נשתלו" פסלי חיות וחלק מחווית השיט הייתה למצוא אותם.
חלקו של המסלול חוסה תחת צל עצי האקליפטוס וחלקו חשוף לשמש, לכן אני ממליץ להגיע מוקדם לפני שנהיה חם. ההגעה המוקדמת גם חסכה מאיתנו לחלוק את המסלול עם עומס המבקרים אשר הגיעו כאשר אנחנו כבר סיימנו.
את החדרים פינינו בשבת אחר הצהריים. בדרך עצרנו לארוחת ערב במסעדת אל-סולטאן שבזרזיר, שלדעתי יש להם את החומוס הטוב ביותר שאכלתי מעולם (לצד עלי קראוון).

סינגל אלון הגליל עם הילדים

2010-07-03T14:41:00.004+03:00

"רכבת עם הילד את כל הסינגל?" - כך נשאלתי בפליאה ע"י מספר רוכבים שונים כשהגעתי, בסיום המסלול למרכז שטח אלון הגליל.
התשובה לשאלה היא "כן" אבל עם כוכבית שכן למרות שאפשר לרכוב את המסלול עם טריילר הדבר לא מומלץ. אבל אני מקדים את המאוחר.
סינגל אלון הגליל הינו אחד הסינגלים המתוכננים שנבנו בשיתוף פעולה עם קק"ל, אשר אימצה לחיקה את ציבור רוכבי האופניים והכשירה מסלולי רכיבת שטח בכל רחבי הארץ.
רובם ככולם של הסינגלים מבית היוצר של קק"ל, מאופיינים בכך שאינם טכניים מדי (אולי למעט חלק מסינגל חרובית), ומתאימים למגוון רחב של רוכבים, לרבות רוכבים אשר אינם מורגלים ברכיבה בסינגלים.
בתור סינגל לא טכני מדי, הנחתי שאוכל לרכוב בו כשאייל מחובר אלי בטריילר.
הנחה זו התגלתה כנכונה , אולם אייל התלונן על ריבוי הסלעים שכן הסינגל בתחילתו מעט טכני.
בהמשך הדרך מאבד הסינגל כל מאפיין טכני וגם אייל כבר שכח שהוא התלונן בתחילתו.
יחד עם זאת, במחשבה לאחור, אני ממליץ על הסינגל לרוכבים חסרי נסיון ברכיבה טכנית המעוניינים להתנסות בסינגלים, אבל לא לטריילר.
נקודת ההתחלה לסינגל הינו בסמוך לסימון של שביל ישראל ליד תחנת דלק קטנה בכניסה לישוב אלון הגליל.
ניתן לחנות את הרכבים ליד חנות האופניים "מרכז שטח אלון הגליל" שם מסתיים הסינגל. המסלול מסומן בצורה ברורה ונוחה. מרגע שהגעתם לנקודת ההתחלה אין שום בעיה של התמצאות עד לנקודת הסיום.
בחנות ניתן לקנות קרטיבים שמהווים קינוח רענן בסיום הרכיבה.
אורך המסלול 22 ק"מ. אייל (כמעט בן חמש) רכב את המסלול יחד עם יובל (בן 7.5), שון ושני (בני 9.5), שלושתם כבר רוכבים באופן עצמאי ונהנו מכל רגע.

המעוניינים להוסיף מעט אתגר מוזמנים לשלב את המסלול עם סינגל שימשית. לטובת בעלי מכשירי GPS מצ"ב הקלטת המסלול (פורמט GPX).

בנחל אלכסנדר בהרכב משפחתי מלא

2010-06-19T21:23:00.015+03:00

השבת יצאנו לנחל אלכסנדר בהרכב משפחתי מלא. לאייל זו הפעם השלישית בנחל, לענבל זו פעם שנייה ולעומר הקטנה זהו הביקור הראשון. הצטרפו אלינו אופיר ודורון שגם להם זוהי רכיבה ראשונה בנחל.

בגלל חום הקיץ העדפנו לצאת בשעות אחר הצהריים וליהנות מרכיבה טרום השקיעה.
חנינו במרכז המסחרי שליד צומת העוגן ומשם יצאנו אל הנחל.
חלקו הראשון של המסלול עד לגשר הצבים עבר במהירות ובנעימים.
בגשר הצבים עצרנו לאתנחתא קלה כדי לצפות בצפים וגם בנוטריה חביבה החולקת עימם את הנחל.
המשכנו מערבה לכיוון הים. מכאן הדרך כבר אינה סלולה ובקטע קצר אף חולית.
בדרך סטינו מהמסלול אל תוך שדה והיקמנו מרבצו נחש אשר חצה את השביל עליו רכבנו והבהיל מעט את אייל.
המשכנו ברכיבה אל הים שם עצרנו לאתנחתא נוספת וצפינו בשמש השוקעת.
מעט לפני השקיעה ובטרם תרד עלינו החשיכה יצאנו באותה הדרך חזרה אל המכוניות.
המפגש של הנחל עם הים גרמו לי לזמזם בראשי כל הדרך חזרה את "חופים" של נתן יונתן.

פרטים נוספים ומעניינים על נחל אלכסנדר ועל הצבים הרכים ניתן למצוא בבלוג "על אם הדרך".

תזכורת לעצמי: בפעם הבאה להביא את הספר "מרים והים".

מנחל קטלב לנחל שורק

2010-06-05T23:38:00.028+03:00

בעקבות תקלה במצלמה שלי פוסט זה דל בתמונות אשר נשלחו לי על-ידי שרון ועמית שהשתתפו בטיול. (תודה)
השבת חגגתי יום הולדת ואין דרך טוב יותר מלחגוג עם האנשים האהובים עלי מאשר בטיול יפיפה בהרי ירושלים.
נקודת המוצא הייתה ב"בר בהר" שליד נס הרים. בזמן שהילדים אכלו ארוחת בוקר דאגנו להקפצת מכוניות לשמורת שורק הסמוכה לגשר רפאים בכביש 386.
אחרי ארוחת הבוקר יצאנו מזרחה לכיוון תחילת המסלול בסימון שבילים שחור.
לאחר ירידה במדרגות סלע (רומיות?) מגיעים לנקודת מפגש עם סמ"ש כחול.
כאן יש שתי אפשרויות: האחת, להמשיך בסמ"ש השחור ולטייל בואדי עד לנחל שורק. השנייה, להמשיך על הסמ"ש הכחול ולטייל על צלע ההר. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה, ולו רק בגלל הנוף המדהים של הר גיורא והר פתולים הנשקים מהמסלול.
המשכנו לאורך הסמ"ש הכחול עד לקברו של שיח באדר (המסומן במפה כדיר א-שיח).
משם המשכנו על הסמ"ש הירוק אשר הוביל אותנו מטה לנחל שורק.
המסלול אינו קשה והילדים הלכו אותו ללא קושי. יחד עם זאת, ההליכה על צלע ההר דורשת מההורים תשומת לב רבה שהילדים לא יתקרבו לקצה. כמו כן, ישנן מספר ירידות תלולות, שהילדים הקטנים הסתייעו במבוגרים.
ועוד הערה אחרונה לסיום: המסלול מתאים להליכה
בכל ימות השנה, אך בקיץ מומלץ לעשות אותו בשעות מוקדמות שכן ברובו אינו מוצל.

לאחר שפגשנו את המכוניות, נסענו לפינת חמד יפיפיה על נחל שורק הנמצאת כקילומטר מערבה בתוך השמורה (בצד ימין). דרך הכורכר לפינת החמד עבירה עד לכל רכב.

למעוניינים: הקלטת המסלול בעמוד ענן.
הורדת ההקלטה כקובץ.